קוטור ומחול בשחור לבן, או למה קוראים לבלוג הזה פפיטה

  • Fashion Photo by Art Kane, 1962

בקורס כתיבה שלקחתי באוניברסיטה, אמר המרצה כי “כל מה שאפשר להגיד במעט מילים, אל תנסו לומר ביותר”. השתדלתי להיצמד להנחיה הזו כשחיפשתי שם לבלוג, אבל למרות שבאופן כללי אני מסתדרת לא רע עם מילים, התברר לי כי בחירת שם לבלוג היא משימה קשה הרבה יותר, מעצם ההחלטה לכתוב אותו. ובכל זאת, אחרי דילמות מורכבות (כמו איך מנצחים את גוגל?), ולילות בלי שינה (יש כל כך הרבה בלוגים, האם כל השמות תפוסים?), נולד הבלוג, ושמו (גם) בישראל: פפיטה.

למה דווקא? כמו עם כל שאלה הרת גורל, התשובה נחלקת לשלושה חלקים. לכבוד יום הולדתו הראשון של הבלוג, החלטתי לחלוק אותם איתכם.

===

FASHION: בד שחור לבן חוצה מעמדות וג’נדר

פפיטה היא דוגמת הדפס של משבצות שח בעלות פינות “שבורות”, המתקבלת מאריגת חוטים בשני צבעים, לרוב בשחור ובלבן. באנגלית נקראת הדוגמה Houndstooth על שום הדמיון לשיני כלב אחוריות, ובצרפתית Pied de Poule, כי לצרפתים היא הזכירה טביעת רגל של תרנגולת. אוירת ה”משק” אינה מקרית. בעת המודרנית מקור הדוגמה מיוחס בדרך כלל לשפלת סקוטלנד, בירתם ההיסטורית של אריגי הצמר והטוויד, שם נראתה לראשונה במאה ה 19, ככסות חמה על גבם של רועי צאן. אז אגב, היא נקראה Shepherd’s Check.

בהדרגה, עושה הפפיטה את דרכה מגלימות פשוטי העם הסקוטיים, אל חליפות הפנאי של האריסטוקרטיה הגברית ברחבי הממלכה הבריטית (דמיינו סצינת צייד ב”דאונטון אבי”). מן העבר השני של תעלת למאנש, פוזלת קוקו שאנל אל הגרדרובה של בן זוגה באותה עת, הדוכס מוסטמיניסטר לא פחות, ומגלה דוגמאות רבות של אריגי צמר וטויד. בהשראת ארונו של הדוכס, יוצרת שאנל בשנות ה 20 של המאה הקודמת, חליפה בעלת גזרה ישרה ומשוחררת, מעט גברית, עשויה בד רך המאפשר תנועה מקסימלית. גם במשבצות פפיטה.

=

אם שאנל שילבה את הפפיטה במראה האנדרוגני שיצרה עבור נשים בשנות ה 20, הרי שכריסטיאן דיור הפך את הפפיטה לסמל של נשיות מובהקת ורומנטית.

ב 1934 מופיע נסיך ויילס, לימים המלך – לרגע אדוארד השמיני, במגזין ווג, כשהוא לובש מגוון דוגמאות של אריגי משבצות מרחבי הממלכה הבריטית. בכך הופך הנסיך חובב האופנה את אריגי הממלכה, הפפיטה ביניהם, לשם נרדף לעושר וליוקרת מלכים. מי לא נשאר אדיש? כריסטיאן דיור.

דיור, שכבר בנעוריו למד להעריך את התרבות הבריטית, עיצב את שמלת הפפיטה הראשונה שלו ב 1939, כשעבד כאסיסטנט למעצב Robert Piguet. את הגרסה שלו לחליפת פפיטה נשית (כאן בתמונה מעל) הוא מציג כמעט עשור מאוחר יותר, כשהוא עומד בראש בית האופנה הנושא את שמו. עד כמה אהב דיור את הפפיטה, והעריך את מה שהיא מייצגת? מאד. וזה ניכר היטב באופן בו בחר למתג את הבושם הראשון שלו, Miss Dior. על הבקבוקון הריבועי וה”מחויט” הוטבעה ב 1950 דוגמת פפיטה, והוא נארז בקופסת משבצות בצבעי שחור לבן. ליוקרה של אופנת דיור, יש מעתה גם ריח. באריזת פפיטה. כך מצאה את עצמה דוגמת המשבצות, הגברית במהותה, מעטרת בושם של בית האופנה, שהיטיב ליצג את מושג הנשיות של תקופתו.

=

הפפיטה עוברת במהלך השנים גלגולים רבים. היא לובשת ופושטת צבעים, משבצותיה גדלות וקטנות לסירוגין, ונודדות מבגדים לרהיטים, ואפילו למכוניות. את חוטי הצמר מחליפים לפעמים חומרים אחרים, ואת שיטת האריגה היקרה, מחליפה הדפסה זולה יותר. בשנות ה 60, מקבלים אריגי הטויד משמעות חתרנית. הצעירים מאמצים בחום את הדוגמאות האבסטרקטיות, ואת ניגודי הצבעים של משבצות הפפיטה המונוכרומטיות. מאז, הן חוזרות לאופנה כל כמה שנים, ומקבלות פרשנות חדשה. אלכסנדר מקווין למשל, הציג ב 2009 את גרסתו לחליפות הפפיטה של דיור, וקרל לגרפלד ריענן את משבצות הטויד של שאנל, בקולקציה האחרונה שעיצב עבור המותג בשנה שעברה. אצל Gucci לעומת זאת, חוזרים בחורף הזה לפפיטה של שנות ה 60, כמו שאפשר לראות בסרטון הקמפיין היפיפה.

MEMORIES: ההסטוריה מצטלמת בשחור ובלבן

מאז ומתמיד נמשכתי למה שכבר קרה, להסטוריה. מכיון שסוף הסיפור ידוע מראש, כל מה שנותר הוא לקרוא את העלילה, לעקוב אחר הסתעפויותיה הבלתי נגמרות, ולהתרגש מהיצירתיות האנושית. לכן, בנוסף לקריאה ממשית של ספריית כרמיאל המפוארת, אספתי כל דימוי היסטורי שנקרה בדרכי ומשך את עיניי. בעידן טרום האינטרנט היו אלה תמונות משפחה ישנות, גזרי עיתונים, גלויות, רישומים, מפיות, ואפילו מכתביות. בקיצור, כל מה שהיה פעם עץ. רוב החומרים הללו  (עדיין איתי, בתוך קופסת נעליים תוצרת גלי) צבועים בשחור לבן, ומהם נבטו האסוציאציות לבלוג הזה.

=

  • Karolina Kuras, Tanya Howard, 2015, National Ballet of Canada

DANCE: רקדנים מתאמנים בשחור ובלבן

זה נכון שכתבתי סדרת פוסטים על בד הטול, ועל המקום שהוא תפס לאורך ההיסטוריה בעולמות המחול והאופנה (אפשר למצוא אותם כאן, כאן, וכאן), ונכון שכמרכיב קריטי בתלבושות הבלרינה, הוא לרוב מגלם עבורי עדינות ואצילות יתרות. אבל מבחינתי, הבסיס לכל ריקוד, הוא הסטודיו. שם, בחזרות אינסופיות, עובדים הרקדנים בפרך, לבושים בגדי גוף או סמרטוטים בצבעי שחור ולבן, כדי שבבוא היום, יוכלו להציג על הבמה וירטואוזיות בלתי מתאמצת. רק בבגדים האלה, מתגלה עבורי גוף הרקדן בצורתו המלאה: חף מאיפור, פצוע וחבוש לעתים, אך מפיק את המירב מהכלי המופלא הזה שניתן לכולנו, עם עיניים בורקות, להוט לקראת הצעד הבא. 

=

וכך נולד שם לבלוג. מזל טוב פפיטה.

It’s a new dawn
It’s a new day
It’s a new life for me
And I’m feeling good \\ Nina Simon

50 Comments

  • יפעת אנג'ל

    February 8, 2020 at 6:44 am

    היה מרתק וגם סוחף לקרוא.
    הבד מזכיר את ילדותי שבחו”ל. מודה שמעולם לא התעכבתי על המקורות השונים של בד הפפיטה.
    סגרת לי פינה?
    מזל טוב לך ולבלוג ובהצלחה עם שאר התכניות העתידיות.

  • עדי לפידות

    February 6, 2020 at 11:36 am

    מזל טוב לשניכם.
    אוהבת את הכבוד, העדינות והדיוק שלך למילים ולתמונות.
    מרתק.

  • אלונה

    February 4, 2020 at 5:19 pm

    מזל טוב פפיטה! אני אוהבת את השם ועכשיו עוד יותר. הטקסט המרתק שלך גרם לי לחשוב שהבד הזה, כמו גם לבוש הרקדנים, הוא כמו ד.נ.א שמרכיב עולם. פשוט, טהור ויחד עם זאת עשיר ואינסופי. נשיקות

  • רוית

    February 4, 2020 at 3:31 pm

    מזל טוב ביום ההולדת!
    פפיטה זה ממש מחזיר אותי לילדות. לשמלה המאוד יפה של אמא שלי… אחח… נוסטלגיה
    את כותבת מצוין ואני מאד נהנית משילוב הידע והחוויה שאת מביאה. תמשיכי 🙂

  • עינב

    February 4, 2020 at 9:28 am

    פוסט מרגש ומחא בכל כך הרבה שכבות של היסטוריה, מרתק היה להבין את התגלגלות השם והבד והמיתוג שהוא קיבל לאורך השנים, הווידאו בסוף שפך אור חדש על מושג השחור לבן שצללתי לתוכו בקריאה. פשוט נהדר!!

  • רחלי

    February 2, 2020 at 2:41 pm

    כתיבה נהדרת ומעשירה 🙂
    אשמח לקרוא עוד על מחול ונגזרותיו, הקליפ בסוף נהדר!
    המון מזל טוב לפפיטה ולך, כרמיאל אימפריה ;-))

  • שירי

    February 2, 2020 at 7:21 am

    מזל טוב כפול!!! כלכך מרתקת ומעשירה!! נהנהתי לקרוא את ליבך ומחכה לקרוא את ההמשכים של פפיטה ותמיד לשמוע אותך אהובה!!!

  • עדי

    February 2, 2020 at 12:18 am

    ענתי, אין גבולות ליופי לעושר לעומק ולהשראה שאפשר לשאוב מהבלוג המופלא שלך, שהוא כמו קפיצה קטנה לחו”ל יחד עם סיור והרצאה ♥ השם פפיטה מתאים מאד, ועכשיו גם ברור לי למה. הפוסט הזה מקסים ועשיר, וכמו כל האחרים נתפר במיומנות של אמנית. תודה רבה!!

    • Anat Berger Sapir

      February 2, 2020 at 7:32 am

      תודה רבה עדי. מתנת יום הולדת נפלאה נתת לי :)) עכשיו רק צריכה ללמוד לתפור

  • עפרה רוזנברג

    February 1, 2020 at 9:05 pm

    מתנצלת בפני דוגמאת הפפיטה, שעד היום חשבתי שהיא בעיקר משבצות. הסכימה של הפפיטה גרמה לי להבין איזה עוול עשיתי לה. מתה על סכימות מורפולוגיות! גם ההתפתחות ההיסטורית, השמות בשפות השונות, הזיקה לעולם החי, ושלל האסוציאציות… אוי, זה נהדר.
    אהבתי שהבחירה בשם פפיטה – וסיבותיה – היא מיוחדת לך.
    והריקוד בסוף – הכי ׳עבודה קשה ומפרכת׳ שנראית קלילה ווירטואוזית בלתי מתאמצת.
    המשך בלוג עשיר לך ולנו!!!

    • Anat Berger Sapir

      February 2, 2020 at 7:28 am

      תודה רבה עפרה. פפיטה הן משבצות שיצאו מפוקוס מבחינתי :))

    • שרה כהן רדולסקו

      February 18, 2020 at 5:03 pm

      באיחור אך מה ל ב.
      תודה ענת על העונג, הידע ואין סוף רגישות והתרגשות ש״פפיטה״ מסב לי.
      פפיטה… פרושו גם ״גוש זהב גלמי״ pépite… פירור קטן עדין, בוהק… יקר ערך…. השם פפיטה בהרמוניה מושלמת עם תוכנו.
      כשקראתי לראשונה את פפיטה, כך חשתי לגבי השם. קריאה מרתקת, ידע שופע חן ויופי הן בפרטיו הכתובים וכלה בצילומים ובסרטונים המצורפים.
      את תלמידה קשובה להפליא:)) כל משפט, מילה, הסבר וכל הקשור לנושא … מתומצת ומתואר ב״כמות״ המתאימה בדיוק מדהים!
      ועל כן… כה מעניין ומאיר עבורי לקרוא את פפיטה ולהמתין בסבלנות לנושא הבא….
      מזל טוב ענק והמשך פורה וקריאטיבי:))
      שוב תודה
      שרה

      • Anat Berger Sapir

        February 18, 2020 at 5:38 pm

        תודה רבה שרה יקרה. תגובתך מרגשת מאד, והפירוש הנוסף לפפיטה משמח אף הוא. פורמט של בלוג מחייב צמצום מסוים של מילים, למרות שפעמים רבות יש לי עוד הרבה מה לומר :))

  • יונית

    February 1, 2020 at 1:37 pm

    פפיטה עבורי זה אמא וסבתא. היו להן חליפות פפיטה מגרדות מצמר גס.
    פפיטה זה משהו בעל חשיבות עבורי ורצינות.
    אני מאוהבת בבלוג שלך כי הוא כתוב בעדינות וברצינות גמורה, מתוך כהבת אמת וחיבור בלתי נפרד לאהבה הזאת שתפטרה בנימי לבך לאופנה ולריקוד.
    כיני מבינה דבר בשני התחומים הללו, אבל את מצליחה לסקרן אותי ולגרום לי להרגיש כמו התלמידה בשורה הראשונה של הכיתה, כדי שלא אפספס אף הברה במה שיש למורה ללמד אותי.

    הסוף של הפוסט הזה גרם לי לדמעות של התרגשות, כי השנה העברתי את הבכטרה שלי לסטודיו מחול רציני, ואכן, האימונים.שם מפרכים ומיטיבים עימה ובעיקר מלמדים אותה שהחיים.הם פפיטה, אינם שחור לבן בלבד, אלא פפיטה.
    תודה עלייך.
    ובהצלחה בשנתו השנייה של הבלוג

    • Anat Berger Sapir

      February 1, 2020 at 1:52 pm

      תודה יונית, ריגשת אותי גם את :))
      אני מניחה שעוד אכתוב על הכשרה של רקדנים, אבל בינתיים אומר כי ממרחק, הפפיטה נראית הרבה פעמים כמו אפור. ושם החיים האמיתיים.

  • כלית ויינברג

    February 1, 2020 at 10:35 am

    איך אני אוהבת בדי פפיטה. גם לי החיבור הראשון אליהם הוא עם העבר. במלתחה של סבתא שלי. נוסטלגיה משובחת. כמה יפה את כותבת ואיך אני שמחה שפגשתי אותך בשיטוט האינטרנטי שלי. מזל טוב ענקי לך ולפפיטה ❤️

  • תמר רמות

    February 1, 2020 at 9:43 am

    ענת ,
    אני מרותקת לכתיבה ולפרטים שאת כותבת
    כאומנית וגם רקדנית את מעוררת השראה
    סקרנית לדעת על הפרויקט
    בהצלחה

  • רינה

    February 1, 2020 at 9:30 am

    מעשיר בידע מעניין כתיבה יפה ורהוטה
    אהבתך לריקוד ואופנה ניבטים מבעד לאופן כתיבתך
    מקסים ביותר.
    מחכה לפוסט הבא.

  • סיגל

    January 31, 2020 at 5:49 pm

    ענת,
    תענוג לקרוא דרך עינייך את ההיסטוריה של פפיטה!
    מזל טוב לך ולבלוג הצעיר.
    מחכה לקרוא ולהחכים דרכך על אפנה ותנועה, כי את מרתקת!!!
    It’s a new year and you should fill good!!!

  • דפנה

    January 31, 2020 at 4:28 pm

    כמו תמיד את מגלה את השכבות שנמצאות שם למטה מתחת למובן מאליו. תענוג צרוף מחכה לפוסט הבא

  • דלית ורנר

    January 31, 2020 at 3:33 pm

    אני מעצבת טקסטיל סיימתי את לימודי בשנקר עם התמחות בסריגה .
    מתעניינת מאד בהיסטוריה של הלבוש הבלוג היה מאד מעניין יומולדת שמח לפפיטה

      • רחלי

        February 4, 2020 at 8:59 am

        איך שאת מרקדת בין המילים, הצורות והצבעים. השם הולם את הבלוג הצעיר ומעניין היה לקרוא על תהליך בחירתו. מזל טוב לבלוג!

  • מיה

    January 31, 2020 at 1:57 pm

    מהמם ומרגש! מזל טוב פפיטה! יש לך היסטוריה מפוארת ועתיד מזהיר.

  • מיכל

    January 31, 2020 at 1:50 pm

    פוסט מקסים! בהחלט הרחיב את אופקיי. כיף לשמוע מאיפה נולד השם והמון מזל טוב!

  • נויה קומיסר

    January 31, 2020 at 1:19 pm

    מזל טוב לינוקא פפיטה !
    אני יותר מסקרנית לבקר איתך ולחזור לספריית כרמיאל – שהצליחה לעורר בך את הסקרנות , התשוקה למילים ותרבות .
    יכולות הכתיבה והתנועה שבך – באות לידי ביטוי בעושר של היסטוריה וחיבור אישי. הדרך שלך לסחוף את קהל הקוראים שלך עד המילה האחרונה של הטקסט- מדהימה וייחודית.
    תנועת עיניים שקוראות תוכן לצד משהו פנימי שממשיך להתנועע .. בלי לנוח… בדומה לריקוד ..תמידי

    • Anat Berger Sapir

      February 1, 2020 at 9:19 am

      ואו! תודה רבה נויה. לספריה של כרמיאל יש בהחלט פינה חמה בליבי :))