טול & טוטו במאה ה 21

את שמלת הברבור הזו לבשה הזמרת ביורק ב 2001, לטקס האוסקר ה 73. גוף הציפור שימש כחצאית טוטו צחורה, וצווארה – כולל ראש ומקור – כיסו את החזה. איש לא נותר אדיש לשמלה, שהספיקה להיכנס מאז לכל רשימת שמלות אוסקר איקוניות. היו מי ששיבחו את מקוריות יצירתו של המעצב Marjan Pejoski, והיו מי שרעמו על הזלזול בקוד הלבוש המתבקש בטקס מסוג זה. ביורק הסבירה מאוחר יותר את בחירתה, ואמרה כי היא פשוט אוהבת את אצילותה של הציפור, ואת הרומנטיות במונוגמיות שלה. לי זה נראה אז כאילו פאבלובה וברבור המחמד שלה, ג’ק, קמו לתחייה.

===

בשני העשורים שחלפו מאז, משתמש עולם האופנה בבד הטול בשלושה אופנים עיקריים. הוא עורם אותו בשכבות, כדי להמשיך ליצור את חצאית הטוטו הקלאסית, לכדי צללית המזכירה את ה New Look  צרת המותן של דיור מאמצע המאה שעברה. כך למשל עשה Alexander McQueen  בתצוגת סתיו 2008 הבלתי נשכחת שלו, בה שילב דימויים של נסיכות לבושות קרינולינות עם הרומנטיות של הודו כקולוניה בריטית, וכך עשה גם Calvin Klein , כשגזר 70 שכבות של טול כדי ליצור את חצאית הענן של ניקול קידמן מ 2017.

=

שימוש אחר בבד, מדגיש את שקיפותו דווקא, מעל או מתחת לבגדים נוספים. בקולקציית אביב 2017, הראשונה שעיצבה  Maria Grazia Chiuri לבית האופנה דיור למשל, הוצגה פרשנות מודרנית לנשיות, כזו המשלבת עדינות ואתלטיות. שכבות בודדות של טול בשילוב ג’קטים מחוייטים, סייעו בהעברת המסר.
גם John Galliano, מעצב בית האופנה Maison  Margiela, השתמש בתכונת השקיפות של הטול בקולקציית אביב 2017. כדי להציג את רעיונותיו אודות תקשורת בעידן דיגיטלי, הוא אף נעזר באמן Benjamine Shine, שפיסל בטול שחור, דיוקן נשי שנתפר למעיל לבן. (כאן בצילום של Nick Knight).

את יכולתו המופלאה לפסל בטול, מתרגם שיין לשיתופי פעולה עם עולם האופנה, ולעבודות אומנות אותן הוא מציג ברחבי העולם. הפורטרייט הזה למשל, עבור ווג רוסיה, נוצר מטול שקופל וגוהץ על קנבס. את הפסל Quietude המוצג בטוסון אריזונה, הוא יצר מרשת דמוית טול עשויה חומר פולימרי ממוחזר. הפסל משנה את צבעו בהתאם לעוצמת ולזווית קרני השמש. 

=

הדרך השלישית והבולטת ביותר (תרתי משמע), בה משתמשים בשנים האחרונות מעצבי הקוטור בבד הטול, מנצלת את האפשרות ליצור בעזרתו נפח. הנפח מושג בעזרת שכבות וקפלים, המעצימים, לעיתים עד כדי גיחוך, את מידות ופרופורציות הגוף. בקולקציית אביב 2010 למשל,  יצרו  Victor & Rolf שמלות בהן מאות שכבות של טול נוסרו במסור חשמלי כדי לבטא את הלך הרוח הכללי פוסט משבר האשראי, שפרץ שנתיים קודם לכן בארה”ב והתפשט ממנה לכל העולם.

בקולקציית אביב 2019 הנפיק אותו צמד דני סדרה נוספת של שמלות עצומות מימדים, כשהפעם מופיעות עליהן אימרות ברוח התקופה. הקולקציה נקראת, איך לא, Fashion Statements. גם Giambattista Valli מרבה ליצור שמלות הנראות כעוגות קומות קצפתיות, ובנובמבר נראה גרסה שלהן בסניפי H&M. שמלות דומות עיצבו גם:

Jan Pol Gutier, Schiaparelli, Rodarte, Tomo Koizumi.

בענף המקדש יצירתיות אינדבידואלית, מה גורם לכל כך הרבה מעצבים לייצר שמלות תיאטרליות ,במימדים ובצבעים דומים כל כך? יש כמה תשובות אפשריות, אבל העובדה שרבות מן השמלות הללו מוצגות כעת בתערוכת האופנה “Camp: Notes on Fashion” במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, עשויה לרמז על אחת מהן (על אחרת אכתוב בפוסט הבא). התערוכה מבוססת על מאמר הנושא את אותו השם, שכתבה ב 1964 הסופרת והפילוסופית Susan Sontag, שאמרה:

The essence of CAMP is its love of the unnatural: Of artifice and exaggeration…CAMP is art that proposes itself seriously, but cannot be taken altogether seriously, because it is “too much” .

מנהיגי המעצמות וטראמפ בראשם, היחס למיעוטים ולגבולות, משבר האקלים, חווית הפרט מול התקשורת ובתוך הרשתות החברתיות, כל אלה מעידים כי אנו חיים בימים קאמפיים במהותם. המציאות נחווית כפארודיה, כשהכל סביבנו מוגזם ואירוני. טבעי לראות זאת בא לידי ביטוי גם על מסלולי האופנה, במיוחד כששמרנות פוליטית וחברתית מעודדות ביטויי קאמפ, כתגובה אנטי ממסדית בקרב אותן קבוצות הנפגעות משמרנות זו.
ו.. כן. גם שמלת הברבור של ביורק מוצגת בתערוכה. עד השמונה בספטמבר.

=

אסתטיקת הקאמפ צמחה יד ביד עם תרבות הלהט”ב, ובמיוחד עם תופעת מופעי הדראג. כך יצא שדמויות תרבות קאמפיות, אומצו בחום על ידי הקהילה, והפכו איקוניות. שר ובט מידלר למשל, או גלוריה גיינור.

I Will Survive – 

14 Comments

  • yonit tzuk

    וואו את מעשירה את עולמי!!!! בא לי עכשיו לשכב על טול מלא שכבות ופשוט להיות שם. ככה.

  • שירי

    פוסט מרתק! החיבורים של הטול באופנה לעבר-הווה-עתיד ולמציאות שלנו מעוררי מחשבה לאיזה כיוונים העתיד יביא את הטול! התמונות משתלבות בחווית הקריאה עושות חשק לקחת מטוס לתערוכה כלשהי ועכשיו!!! ואם אפשר בניו יורק אז בכלל;-)))

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה שירי. לא ניו יורק, אבל תערוכה בהחלט על הפרק 🙂

  • עפרה פלמר

    איזה כיף לקרוא מה שאת כותבת. אהבתי את הדילוגים בין אופנה, לאמנות, לחברה והקישורים ביניהם. שתי מחשבות עלו לי. האחת, בקצה השני של הקאמפ יש את התנועה לצמצום ולמינימאליזם שנותנת קצת הפוגה מכל הדרמה… והמחשבה השנייה, שאולי תכתבי עליה פעם, כדי שאבין איך קורה שכמה אנשי אופנה יוצרים יצירות דומות, כמו שהראית כאן עם הוורודים?
    תודה על הפוסטים המרעננים שלך

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה עפרה! תשובה אפשרית למקרה הספציפי הזה של דמיון בין יצירות תגיע בפוסט הבא. בנוגע למינימליזם, יש בקנה פוסט גם בענין הזה 🙂

  • טלי

    תענוג ענת, החיבורים המפתיעים ומאירי העיניים שאת עושה בין התפתחות השימוש בטול לבין המציאות הפוליטית. הטקסט והשיר בסופו הובילו אותי לחשוב על החיבורים שבין האופנה לבין מציאות נוספת- התוך נפשית. איך כשמדחיקים ומחניקים חלקים בתוכנו/מעצמנו הם יכולים בנקודה מסוימת לפרוץ באופן עוצמתי חסר שליטה/פרופורציה.

    • Anat Berger Sapir

      תודה טלי! מסכימה איתך לחלוטין.. יהיה מעניין לבדוק את זה:)

  • עפרה רוזנברג

    ענת, את נהדרת! למדתי לראשונה על הקאמפ! תודה. איזה פוסט מיוחד ומלא עניין. את מעשירה את עולמי…

  • דפנה

    פוסט נפלא!
    הקישור בין הטרוף האופנתי לטרוף הקיומי בו אנו חיים מרחיב דעת ומעורר מחשבה

  • Galit Weinberg

    מקסים כמו תמיד! מפונפן ואוורירי ושקוף ומלא…. אוהבת מאד את הצילומים. כל הכבוד!