Molly Goddard | טול & טוטו

Molly Goddard, מעצבת בריטית צעירה, נחשבת בשנים האחרונות כאחת הסיבות לענין הגובר בבד הטול בקרב מעצבי קוטור. ב 2014, אחרי שפרשה מלימודי MA בעיצוב, ערכה גודארד מסיבה בכנסיה לונדונית, אליה הוזמנו חברים ובני משפחה, ששימשו גם כדוגמנים ליצירות. אחרי ש Dover Street Market הזמינו מספר דגמים, היא פתחה, כמעט בעל כורחה, מותג הנושא את שמה.

=

מדוע בחרה לעצב דווקא בטול? בעיקר כדי לא להיכשל בקורס סריגה. היא הצליחה לשכנע את המרצים שלה, שלתפור טול לידי קפלים, ולכסות אותו בסלסולים דמויי מלמלה, כמוהם כתהליך בו הופכים צמר, לבד. סיבה נוספת היא שבדים יקרים משעממים אותה, משום שמטבעם הם מוסיפים לבגד תכונות שהיא מנסה להימנע מהן, כמו מוקפדות יתר. מחירו הזול (יחסית) של הטול, מאפשר לה להגיע לחספוס אותו היא מחפשת.

אם תסתכלו בעמוד האינסטגרם שלה, ממנו לקוחות כל תמונות המותג בפוסט זה, תראו שהחספוס אכן נוכח. אין פה דוגמניות יפיפיות דמויות בלרינה, ואין שמלות קצפת א-לה- ג’יאמבטיסטה ואלי שכיכבו בפוסט הקודם בסדרת הפוסטים על טול & טוטו.

אצל גודארד, הדוגמניות נבחרות לפי אישיותן ולפי הכימיה שלהן עם הצוות, והעיצובים, שנראים במבט ראשון סכריניים בקישוטיות שלהם, מקבלים אצלה פרשנות חתרנית. היא נעה בעיצוביה על הרצף בין שקיפות הבד ליכולתו לייצר נפח, מקפלת ותופרת, רוקמת ומגהצת, ויוצרת דוגמאות המדמות סריגה מרדנית.

=

הטול אולי מסמל נשיות במובן הרומנטי של המילה, אבל גודארד הפכה לשם דבר הודות לדמויות נשיות מורכבות בהרבה, שאימצו את יצירות הטול והטפטה שלה. ריהאנה למשל, לובשת גודארד מאז 2016. במצעד הנשים שהתקיים בניו יורק בינואר 2017, שמלת טול ורדרדה, שקופה ועדינה למראה של גודארד, כסתה סווטשרט, ורוד אף הוא, ועליו הכיתוב: This Pussy Grabs Back. עבור מי שפספס את המסר,  הוסיפה ריהאנה  כובע ורוד בהיר ועליו רקומה אצבע משולשת, וכפפות דמויות עור שחור עם ציפורני דמה אימתניות. בסוף אותה שנה לובשת ריהאנה שמלה של גודארד גם להשקת מותג הביוטי שלה, Fenty, המבטיח טיפוח ואיפור מוצלחים לכל אישה, בכל גוון עור.

גם וילנל, הרוצחת השכירה בסדרה “להרוג את איב”, לבשה שמלה שקופה וורודה של גודארד. מראה הנסיכה התמימה שהעניקה לה השמלה, בשילוב מגפוני האופנוענים השחורים של בלסיאנגה לרגליה, על רקע משרד משמים של פסיכולוג האמור להעריך את תפקודה כסוציופתית קרת רוח, יצרו סצינה מצחיקה ומצמררת כאחד. וילנל אולי נראית כמו בת השכן היפה, אבל היא יודעת מה היא רוצה, ומסרבת להיכנס למשבצת שמפעיליה הגבריים מיעדים לה. כך הופך הטול מבד המייצג דמויות ענוגות ב White Ballets, לבד המקושר עם פמיניזם.

=

הפרסום הבינלאומי להן זכו שמלות הטול של גודארד, עודדו את מעצבי הקוטור לנסות ביתר שאת את מזלם עם הבד הוורסטילי הזה. מדוע? כי טול הוא בד זול יחסית, שלא מצריך מבנים תחתונים מורכבים להשגת אפקט דרמטי. בהנחה שישנן רק כ 4000 צרכניות קוטור בעולם (כלומר כאלה המוכנות לשלם בין 50 ל 300 אלף דולרים עבור שמלת קוטור אחת), זו היתה ככל הנראה החלטה כלכלית פשוטה: אם הקהל אוהב שמלות טול, הקהל יקבל שמלות טול.

=

גם גודארד יוצרת שמלות טול בעלות נפח אדיר. בשמלת הפוקסייה שלבשה הדוגמנית Edie Campbell למט גאלה למשל, הושקעו 100 מטרים של בד. אגב, היא והשמלה הכחולה שלצידה מופיעות בתערוכת הקאמפ במטרופוליטן.

גודלן של השמלות הזכיר לי ש:
//  כשרקדן ורקדנית מתרגלים קטע זוגי (Pas de deux), מוכרחה הבלרינה ללבוש את חצאית ה Pancake Tutu גם בזמן החזרות. מדוע? כיון שאורכה לפחות 45 ס”מ, ועל הרקדן ללמוד כיצד להתקרב אל הבלרינה, לאחוז בה, ולהרים אותה מבלי להסתבך עם החצאית. בנוסף, החצאית מסתירה את כפות רגליה של הבלרינה, ועל שניהם ללמוד כיצד להגיע לשיווי משקל מבלי לראות אותן.

//  את השירות הצבאי שלי העברתי בבסיס מודיעין במרכז הארץ, בעודי ממשיכה לרקוד בצפונה. כך יצא שבמשך שנתיים התאפשר לי לשכלל את האלגוריתם שמטרתו היתה לפענח כיצד להישאר לבד על ספסל זוגי בתוך אוטובוס עמוס. המסקנה: ככל שתלבשי שכבות רבות יותר, ותערמי על עצמך יותר תיקים, כך גדלים סיכוייך להישאר לבד על הספסל.

על המרחב האישי הזה בדיוק חשב האנתרופולוג החברתי Edward T. Hall כשטבע ב 1963 את המונח Proxeimics (מדעי הקירבה), תת – קטגוריה של תחום המחקר העוסק בתקשורת בלתי מילולית.

Proxemics דן בשאלה איך אנחנו משתמשים בחלל, מתי אנחנו מרגישים בו יחסית בנוח, וכיצד אנו מארגנים חפצים ואת עצמינו ביחס לחלל סביבינו. האל מצא שסביב כל אדם יש מרחב אינטימי של 45 ס”מ, אליו יכולים לחדור מעט מאד אנשים מבלי שתיגרם מצוקה משמעותית לאותו אדם. המרחב האישי נע בין 46-122  ס”מ, וגם אליו יכולים לחדור רק חברים ובני משפחה מבלי שנחוש חרדה.

האם ייתכן, ששמלות הטול העצומות משרתות את הלובשות אותן בעידן Me Too, בכך שהן מגדילות את המרחב האישי סביבן? האם נפח השמלות הוא פועל יוצא של ה’חלל’ ההולך וגדל אותו תופסות נשים בשיח החברתי, כתוצאה מתופעת ה Me Too#? אולי. מה שבטוח הוא שג’ניפר לופז הגיעה לפרמיירת סרטה החדש בכלי הרכב היחידי שהצליח להכיל את שמלתה העצומה: באוטובוס.

===

Kelsey Lu, צ’לנית, זמרת, יוצרת ומפיקה ייחודית, ברחה מסביבה חונקת כדי ללמוד מוסיקה. לובשת שמלה כתומה של גודארד, החל מדקה 3.29.

I’m not over you 
Not over you 
But I’m over feeling shades of blue

10 Comments

  • רחלי

    ענת יקרה,

    כמה ענוג וקסום את כותבת/”רוקדת” את המילים.
    קסום ומרחיב את הדעת,
    מעורר מחשבה ובעיקר מאוד מאוד מעניין.

    תודה וסופשבוע נפלא,

    רחלי

  • SHIRI ARAD

    מרתקת כל כך!!! עניין הטול ועניין ההבחנה של ה Meetoo עם המרחב האישי בהחלט מעלה הרבה מחשבות. נהנתי מאוד כמו תמיד:-))))

  • עפרה

    כל כך עדין ומעניין. ענת, אני ממש אוהבת את החיבורים שאת עושה ואת האופן שבו את כותבת. תענוג לשבת. עפרה פ.

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה עפרה, מרגש לשמוע. מקוה שעניתי על חלק מהשאלות שהעלית בתגובה לפוסט הקודם ..

  • Ella Kave

    גם יפה וגם מעורר מחשבה…
    אבל מה את אומרת על זה שכבר לפני מאות נשים לבשו שמלות גדולות וזה רק הגביל אותן ואת צעדיהן, אז עכשיו נחזור לזה? באסה, לא?

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה אלה. השמלות הגדולות שאת מתייחסת אליהן עירבו ברוב המקרים גם מחוכים וגם מבנים תחתונים מורכבים, ובתקופות ההן סגנון הלבוש הזה היה די גורף. שמלות הטול הגדולות הן אולי לא הדבר הכי נוח שאני יכולה לחשוב עליו, אבל היום יש לנו לפחות הרבה יותר אפשרויות בחירה. בסך הכל אני רואה אותן כתופעה שחוגגת שמחה, מגוחכות ככל שתהינה :))

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *