• קוטור וכוריאוגרפיה 2/ טול וטוטו במאה העשרים

    13 שנים לפני שהציגה Sara Jessica Parker את אופנת העילית בפני להקת ה NYCB, הביאה דמותה בסדרה Sex and the City את עולם הבלט לראש סדר היום האופנתי. היא עשתה זאת באמצעות כמה שניות בסופו של הפתיח, בו היא נראית לובשת גופיה כותנה צמודה וחצאית טוטו, עשויה טול לבן, בשלוש קומות קצרות. הכישוף, שהטילו הבלרינה ותלבושתה על עולם האופנה, החל הרבה קודם, כבר במאה ה 19, כשחלק מהקסם נעוץ בחומר ממנו עשויה החצאית: הטול.
    (טול הוא בד דמוי רשת עשוי דוגמת משושים. מקור השם ככל הנראה בעיר Tulle אשר בצרפת, שהיתה ידועה במאה ה 18 כמרכז לייצור תחרה ומשי. רק ב 1809 הפך הייצור הידני והמפרך לממוכן.)

  • Oh, ימים של עצמאות

    Read This Post in English

    בחופש הגדול בין כיתה י”א לי”ב, נסענו אורנה ואני לתל אביב, נסיעה ראשונה ללא ליווי מבוגרים. (למרימי הגבה: כן, יצא שדילגתי על הנסיעות לפסטיבל ערד ולקומזיצים בכינרת. late bloomer, כבר אמרתי). ביום המיועד, עם אור ראשון, נרגשות מהעצמאות הפתאומית, עלינו על קו 846 היוצא מכרמיאל.

  • זמר של אהבה

    סבתא שלי, שרה לכמן, נולדה ב 1925 בקזחסטן, אך רוב חייה עברו עליה בעיר השחורה זלטואוסט שבהרי אורל, רוסיה. בשנות המלחמה סבלה משפחתה מעוני איום ומתנאי רעב שקשה לפרטם, כי אוזן מערבית לא תוכל לשאתם. בסוף המלחמה, לאחר שסיימה לימודי “רפואת כפר” פגשה את סבי, אלכס לכמן, ניצול יחיד למשפחת רבנים ידועה וענפה, ויחד היגרו לפולין. בפולין נולדו ציפורה (דודה שלי) ורינה (אמא שלי), ובשנת 1957 עלו ארבעתם למעברת זכרון – יעקב.

  • קוטור וכוריאוגרפיה 1 / שורשים ושיתופי פעולה

    כילדה, האמנתי שהרוסים המציאו את הבלט הקלאסי (השאיפה היתה לרקוד כמו פרימה בלרינה מלהקת הבולשוי), ושהבגדים היפים בעולם מגיעים מצרפת או מאיטליה. ובכן, לא, ולא בהכרח.

    כמו כל דבר אסתטי, גם הבלט הגיע מצרפת ומאיטליה. ראשיתו במאה ה 16, עת בני האצילים השתתפו וצפו במופעים שכללו מוסיקה, שירה, דקלום ותנועה. המופעים נערכו בחצרות המלוכה ובחתונות אריסטוקרטיות, ומכאן השם: Ballet de Cour. כשהמלך לואי השני נישא ל Catherine de Medici בת פירנצה ב 1533, התמזגו שתי התרבויות. קתרין דגלה בהעלאת מינון המחול במופעים, וב 1581 התקיים בצרפת מופע הבלט הראשון, Ballet Comique de la Reine. אגב, בזמן המקביל באיטליה עודדו את מינון השירה במופעי ה de cour, וכך נולדה האופרה.

    בינתיים, רוסיה הצארית היתה סגורה להשפעות המערב. עלייתו של פטר הגדול  ב 1682 פתחה את השערים, ובלט הופיע בה רק ב 1689. ברוסיה כמו ברוסיה, הבלט נתפס לא רק כאמצעי בידור בארמונות החדשים והמפוארים שבנה פטר בסנט פטרסבורג, אלא ככלי ליצירת ה’רוסי החדש’, להבדיל מה’רוסי הישן’ של מוסקבה הצארית.

    בתחילת המאה ה 20 כבר היה ל Sergei Diaghilev, אינטלקטואל רוסי ומיוחס, ניסיון רב כאוצר תערוכות אומנות, וכבמאי ומפיק מופעי תיאטרון ומחול. ב 1908 הציג בפאריז אופרה רוסית, וקיבל הזמנה לחזור שוב עם הפקת בלט. כך, ב 1909, נולדת אגדת Ballet Russes.