בצבע עור | אופנה מייקאפ ונעלי פוינט

• 

”קחי את השחורה, אמא”

“אבל הג’ינג’ית הרבה יותר דומה לה, לא?”

הסתכלתי על בובת הכרוב עם השיער הכתום והזרועות הבהירות.

הסתכלתי על בובת הכרוב עם הקוקיות והעור הכהה, הזוהר.

“למה היא צריכה להיות דומה לה? יש כל כך הרבה בובות לבנות בבית”

אמא נראתה מבולבלת. גם כך הנהיגה ברחובות מונטריי הלא מוכרים הלחיצה אותה מאד. פתאום המשימה שלשמה התכנסנו שתינו, קניית מתנת יום הולדת לאחותי הקטנה והג’ינג’ית – היא על תקן הנהגת, אני על תקן קוראת השלטים והנווטת – נראתה מייגעת.

“תחליטי את אמא. שתיהן חמודות. אני הולכת לחפש מחברות”

בדרך למחלקת כלי הכתיבה חשבתי לעצמי שהבובה השחורה הרבה יותר יפה. היא מזכירה לי את מיס גרנט, מ”Fame”. אף אחת לא מחלקת הוראות כמוה, ואף אחת לא רוקדת טוב כמוה. בעצם אולי לירוי, אבל הוא בן.

לקופה אמא מגיעה עם בובת הכרוב אדומת השיער. 

“בפעם הבאה נקנה את השחורה” היא מבטיחה.

===

• 

• 

שחור לבן וניוד

לצבע העור שלנו יש בחברה בה אנו חיים משמעות רבה, את זה כולנו יודעים. לרוב אנחנו מכסים את עורנו, בלבוש, באיפור, וכשאנחנו רוקדות בלט קלאסי – גם בנעלי פוינט. אבל מה קורה כשהכיסוי הזה, צבוע כולו בגוון העור שלנו?
בין שלל המגמות שכיכבו בקולקציות האופנה של אביב – קיץ 2010, בלטה זו שקיבלה את הכינוי Nude. גל של דוגמניות בהירות עור, לבושות בגדים בהירים, שנעו בין בז’, פודרה, ואפרסק, שטף את המגזינים ואת אתרי האינטרנט, ולא השאיר מקום לספק: זהו טרנד. היה אפילו מי שהגדיל לעשות והכתיר את ה’ניוד’ כ”שחור החדש”: הפופולריות של בגדי ה’ניוד’ היתה גדולה כמעט כמו זו של בגדים צבועי שחור. מדוע הכינוי ‘ניוד’ דווקא? משום שממרחק, בגדים בגוונים הללו מקנים מראה כמעט עירום לאישה בהירה שלובשת אותם. אבל כשמישל אובמה כהת העור, לבשה בנובמבר של אותה שנה, שמלה בהירה שתוארה על ידי המעצב Naeem Khan, כ “Sterling-silver sequin, abstract floral, nude strapless gown”, לארוחת ערב רשמית בבית הלבן, פרצה מהומת אלוהים. ‘ניוד’ של מי בדיוק? את מי מייצגת המילה הזו? תעשיית האופנה, והגזענות המובנית בה, נחשפה – פשוטו כמשמעו – במערומיה.

מאז, ובעקבות המחאה על התעלמות עולם האופנה מנשים בעלות צבע (כאלה ממוצא אפרו אמריקני, אמריקני ילידי, לטיני, היספני, או אסיאתי), קמו מספר מותגים שחרטו את נושאי ה Inclusivity וה Diversity על דגלן, ואפשרו לכל אישה לרכוש פריט בצבע ניוד.

• 

Everything that we see is a shadow cast by that which we do not see / Martin Luther King

• 

נעליים בכל צבעי הניוד

למושג ‘ניוד’ יש משמעות מיוחדת כשמדובר בנעליים. כשצבען זהה לצבע עורה של הנועלת, מתקבלת אשליה ויזואלית המאריכה את הרגליים, ולכן גם את צללית האישה כולה. מעצב הנעליים Christian Louboutin יודע דבר או שניים על אורך (וגובה). מאז ומתמיד הציג המותג שלו נעליים בצבע ב’ז, אך הערה אקראית של עובדת, שציינה כי בז’ אינו צבע העור שלה, גרמה ללבוטין לייצר סדרה שלמה של נעלי ‘ניוד’. בכך הוא הופך לפורץ דרך בעולם האופנה: במונחי Inclusivity (הכלת האחר), אין מישהי שלא תוכל למצוא את נעליו בגוון התואם לצבע עורה. מ 2013 ועד היום עולה בהתמדה מספר הגוונים – החל מ’פורצלן’ ועד ‘שוקולד עמוק’ – בסקלת צבעי הניוד של המותג. גם מספר הדגמים של לובוטין, המגיעים בגוונים אלה, גדל.

Shoes transform your body language and attitude. They lift you physically and emotionally / Christian Louboutin

• 

• 

איך קשור הצבע ‘ניוד’ לבלט?

בעולם הבלט הקלאסי, נעליים בצבע ‘ניוד’ הן לא טרנד, אלא חלק מהאסתטיקה. נעלי הפוינט של רקדניות בלט קלאסי, נועדו אף הן להאריך את קו הרגל ואת התנועה שהיא מייצרת בחלל, ולכן ברוב היצירות, רקדניות אמורות לרקוד בנעליים בצבע ‘ניוד’. אבל גם בבלט, נדמה שהמילה ‘ניוד’ נושאת משמעות מורכבת, המקפלת בתוכה את אותה גזענות. 

אומנות הבלט נולדה בימי הרנסנס והבארוק, בחצרות האריסטוקרטיה של אירופה. נעלי הפוינט הראשונות, היו לבנות: ב 1832 הן העניקו למארי טאליוני את מראה הפייה האלמותית, כשגילמה את הסילפידה ביצירה La Sylphide. בהמשך, הן מקבלות גוון ורדרד, שמתאים גם הוא, לצבען של בלרינות אירופאיות בהירות עור. בעשורים הראשונים של המאה ה 20, צוברת אומנות הבלט פופולריות באמריקה, אך לרקדניות בעלות עור שאינו לבן, לא היו נעלי פוינט ב’ניוד’ המתאים. מה הן עשו? בתחילה רקדו בנעליים הוורדרדות, אך בהמשך נאלצו לצבוע אותן בתהליך שנקרא Pancaking. זוכרים שהשמשת זוג אחד של נעלי פוינט אורכת כשעה? ובכן, תהליך הצביעה עשוי לקחת כשעה נוספת. ואיך צובעים את הנעליים? בעיקר בעזרת מייקאפ. אבל מסתבר שגם מייקאפ שיתאים לכל גווני העור אינו דבר טריויאלי, בחברה שבה הסטנדרטים ליופי נקבעים על ידי אנשים לבנים.

• 

• 

איפור בכל צבעי הניוד? אין ביקוש

מייקאפ ייעודי עבור נשים כהות עור נוצר לראשונה דווקא על ידי גבר אפרו – אמריקני מקנזס. Anthony Overton , עורך דין וכימאי, מייסד ב 1898 את חברת אוברטון, לאחר ששם לב שלנשים כהות אין מוצרי קוסמטיקה מתאימים. על תקן המייקאפ כפי שאנו מכירים היום, תפקדה בראשית הדרך, הפודרה.

בשל חוקי ההפרדה, חנויות הכל-בו הגדולות כלל לא החזיקו במוצרים המיועדים לנשים כהות עור. לכן, אוברטון מחליט להנהיג שיטת מכירה שתתבסס על בתי מרקחת קטנים, הזמנות בדואר, ונציגי מכירה שעברו מדלת לדלת. השיטה עבדה, וההצלחה של פודרת High Brown באמריקה, במצרים ובליבריה היתה עצומה. במהרה נוספו גוונים נוספים. אפילו Pink Flesh.

רק בעקבות מחאת התנועה לזכויות האזרח, וביטול הדרגתי של חוקי ההפרדה, נכנסו מעט ממותגי האיפור הייעודיים לבתי הכל-בו, שם נאלצו להתחרות במגוון המצומצם והלא תמיד איכותי, שהציעו חברות הקוסמטיקה המובילות אז, כמו מייבלין, או אבון. 

חברת Johnson, שהוציאה לאור מגזינים עבור הקהילה האפרו אמריקאית, כמו Jet ו Abony, ייסדה ב 1958 את Fashion Fair -תצוגת אופנה שנתית, שהציגה מעצבים ודוגמניות בני הקהילה השחורה. עם הזמן, שמו לב בג’ונסון, כי גווני המייקאפ לא הולמים את עורן של הדוגמניות: הן לא מאופרות ב’ניוד’ המתאים. ג’ונסון פנו לחברות גדולות כמו Revlon, כדי שאלה ירחיבו את מנעד גווני המייקאפ שלהם. ברבלון טענו כי שיטות המכירה בקרב הקהילה – הזמנות בדואר ונציגים שעברו מדלת לדלת – מעידות על נתח שוק קטן מדי. “אין מספיק ביקוש למוצרי איפור עבור נשים כהות עור”, הם טענו. ג’ונסון בתגובה, הוציאו קו איפור משלהם, שזכה להצלחה גדולה: בסוף שנות ה 80, יותר מ 1500 חנויות כל בו באמריקה החזיקו את מוצרי Fashion Fair Cosmetics.

• 

Nude for all: Fenty

ב 2017 משיקה הזמרת ריהאנה חברת קוסמטיקה חדשה הנושאת את שם משפחתה, Fenty Beauty. האג’נדה: כל אישה בכל גוון עור, ראויה למוצרי איפור מובחרים, ובמחיר הגיוני. החידוש המהפכני של ריהאנה ופנטי, הוא הצעת מספר חסר תקדים של ארבעים גווני מייקאפ, שמתאים לכל גוון עור: החל מעור לבקני, ועד שחור עמוק. עשרים וארבעה מתוכם הוקדשו לעור כהה, מבחר שלא נראה עד אז בשוק. הצעד נחשב מהפכני עד כדי כך, שפנטי הופיעה במגזין TIME, כאחת מ 25 ההמצאות הגדולות לשנת 2017. הייצוג הבלתי רגיל של כל צבעי העור בא לידי ביטוי גם בקמפיינים השיווקיים, וגם במספר העצום של נשים מן היישוב, שהעלו לרשתות החברתיות תמונות שלהן מאופרות במייקאפ המדויק לגוון עורן. זו הפעם הראשונה בה נשים בעלות צבע לא נאלצות לרכוש מספר גוונים של מייקאפ, ולנסות לערבב ביניהם כדי להגיע לצבע ה’ניוד’ המתאים להן. בעקבות ההצלחה המטאורית של פנטי, מבינות החברות המתחרות כי לזלזול ולהדרה, יש מחיר כלכלי גבוה, ומשיקות גווני מייקאפ נוספים, ואף מציגות ברשתות החברתיות דוגמניות עם קשת רחבה יותר של צבעי עור. היום אגב, פנטי מחזיקים כבר בחמישים גוונים של…מייקאפ.

• 

מדוע לא היו עד היום נעלי פוינט בצבע ניוד?

בדומה לרבלון של המאה שעברה, ולמרבית חברות האיפור הגדולות של היום, שלא מציעות את מוצריהן במנעד גוונים רחב מספיק, גם חברות המייצרות נעלי פוינט נמנעו עד כה מלייצר נעליים בגוונים שיתאימו לכל צבעי העור. הן האמינו כי השוק קטן מדי, ואינו מצדיק את ההשקעה הכלכלית. 

אבל יש הבדל גדול. באמריקה, אנשים בעלי צבע מהווים היום כמעט ארבעים אחוזים מהאוכלוסייה. זהו פלח שוק אדיר שמצדיק – בזכות, ולא בחסד – מוצרי איפור בכל גווני ה’ניוד’. לעומת זאת, אחוז הרקדנים שאינם לבנים בלהקות מחול קלאסיות בארצות הברית, היה, ועודנו, נמוך משמעותית משיעורם באוכלוסייה. 

ועדיין, יש משמעות גדולה לנעלי פוינט במגוון צבעי ‘ניוד’. נעליים בצבע המתאים משדרות לרקדנית בעלת צבע מסר של הכלה. לתלמידת מחול בעלת צבע שיכולה לקנות את נעלי הפוינט הראשונות שלה ככל חברותיה לקבוצה, הן משדרות מסר של “ברוכה הבאה, גם לך יש מקום בעולם הבלט”.

(התשובה לשאלה “למה בעצם יש בכל העולם כל כך מעט רקדנים ורקדניות קלאסיים בעלי צבע” מורכבת וארוכה, ואולי עוד אכתוב עליה בפוסט נפרד).

• 

• 

ההתחלה היתה מעודדת דווקא

מבחינת הכוריאוגרף ג’ורג’ בלנשין, מי שנחשב לאבי המחול הקלאסי באמריקה, לצבע עורם של רקדנים לא היתה שום משמעות. הוא אולי התחנך על ברכי הבלט הרוסי, ויצירות ה White Ballets של המאה ה 19, אבל כשרצה לייסד בית ספר למחול קלאסי בניו יורק של 1934, הוא שאף לקהל תלמידים מעורב. חציו לבן, וחציו אפרו אמריקני. התוכנית שלו לא יצאה לפועל, אבל לכל אורכה של הקריירה שלו ב NYCB, הוא העריץ וטיפח רקדנים כהי עור, באופן שנתפס כחריג מאד לתקופה. הסיבה? בלנשין העריך את הגוף הרוקד, את המוסיקליות שלו, ואת האישיות שגרה בתוכו. התרבות האפרו – אמריקנית עניינה אותו, אבל עבורו, צבע העור של הרקדן/ית, היה לכל היותר אלמנט שעשוי לתרום לכוריאוגרפיה.

• 

תיאטרון המחול של הארלם

במקרה של הרקדן האפרו – אמריקני ארתור מיטשל, זה בדיוק מה שקרה. ב 1957, מעלה בלנשין את היצירה המופשטת Agon (קונפליקט או מאבק, ביוונית). את תמת הניגודים שיקפה המוסיקה של סטרוינסקי, וגם בחירת הסולנים של בלנשין: מיטשל כהה העור, ודיאנה אדמס הלבנה, לבושים בגדי אימון פשוטים בשחור ובלבן, רוקדים יחד, על אף הגזענות מסביב. בטלוויזיה האמריקאית אגב, לא הסכימו לשדר זיווג כזה עד 1965.

ב 1969, זמן קצר לאחר רצח מרטין לותר קינג, מחליט מיטשל להקים יחד עם Karel Shook, להקת מחול קלאסית, בלב הארלם השחורה. Dance Theatre of Harlem, שעדיין קיימת, נוצרה לא כ”להקת בלט שחורה”, אלא כדי להבהיר לאנשים כי בלט היא צורת אומנות השייכת לכולם, ושכל אחד יכול לקחת בה חלק. ואכן, מיומה הראשון היא מקבלת בזרועות פתוחות רקדנים בכל גווני העור. בלנשין, ידיד ומנטור, מעניק למיטשל במתנה זיכיונות לכמה מיצירותיו, מה שמאפשר ללהקה הצעירה להתחיל להופיע ולהרוויח כסף.

אחת הפעולות הראשונות של מיטשל, והסימבולית מביניהן, הייתה לאפשר לכל רקדנית להתאים את צבע הגרביונים ונעלי הפוינט שלה, לגוון עורה. מנהלת התלבושות של הלהקה הכינה כרטיס קטלוגי עם הפיגמנטים הספציפיים הדרושים לצביעת הציוד של כל רקדנית. מאז, כל רקדנית בתיאטרון המחול של הארלם נועלת נעלי פוינט בצבע ה’ניוד’ שלה, מנהג שהתפשט ללהקות נוספות עם רקדניות בעלות צבע.

What does dance give you? The freedom to be who you are and do what you want to do / Arthur Mitchell

• 

ניצני שינוי: נעלי פוינט בצבעי ניוד

ב 2017 מוציאה חברת Gaynor Minden שני צבעים חדשים של נעלי פוינט: אספרסו, ומוקה. פיתוח הגוונים נעשה יחד עם Leslie Woodward, שרקדה בתיאטרון מחול הארלם. שנה אחר כך מצטרפת גם חברת Freed עם גווני חום וברונזה, פרי שיתוף פעולה עם להקת Ballet Black הבריטית, שקמה ב 2001 כדי לתת במה לרקדנים ממוצא אפריקאי ואסיאתי.

בלחץ המחאה של החודשים האחרונים, הקוראת להכלה של אנשים בעלי צבע ב כ ל תחומי החיים, נעורו גם חברות מובילות כמו Bloch ו Capezio, והבטיחו לייצר נעלי פוינט בצבעי ‘ניוד’ שיגיעו לשוק לקראת סוף שנת 2020.

היוזמות הללו מבורכות, ורקדניות בעלות צבע ברחבי העולם מדווחות על הקלה עצומה, בעיקר משום שכל רקדנית נועלת נעליים של יצרן אחר, בהתאם לאנטומיה ולצרכי הנוחות שלה. עדיין, בהתחשב במנעד הצבעים של הרקדניות, מן הראוי שחברות נעלי הפוינט תצענה כל אחת, הרבה יותר משני גוונים של נעלי פוינט.

=

נעלי הפוינט הן חלק מגופה של הרקדנית, הן הכלי שעוזר לה להביא את צורת האומנות המופלאה הזו לידי ביטוי. עולמות האופנה והקוסמטיקה עושות אט אט צעדים קטנים בכיוון הראוי, ומבינות כי לכל אישה, בכל צבע עור, מגיעה האפשרות לממש את יופיה בזירות הללו. גם רקדניות זכאיות לתחושה הזו. כשרקדנית בעלת צבע עולה לבמה עם נעליים הנכונות לה מבחינה אסתטית, כלומר בגוון ה’ניוד’ שלה, היא מרגישה שלמה. היא מופיעה כפי שהיא באמת, ללא ה”תחפושת” של נעליים ורדרדות. אז נכון, האוכלוסייה שרוקדת על פוינט קטנה בהרבה מזו שמתלבשת או מתאפרת, אבל אולי אם ניתן לה את נעלי הניוד המתאימות, היא תגדל, ותוכל להמשיך ולפזר את היופי.

אני חושבת שמיס גרנט היתה מסכימה.

===

• 

You know we’ve got to find a way
To bring some lovin’ here today

המילים של מרוין גיי.
אין הרבה מה להוסיף על זה.