הגוף | מי שמביט בי מאחור, מה הוא רואה?

קצת אחרי שהבכור נולד, נטשתי את המשרד, ורכשתי הכשרה כמאמנת פילאטיס. כדי לקבל מבט שלם על הגוף, וכדי לדעת עוד על מה נדרש כדי לשקם אותו, למדתי גם ספורטתרפיה. בשנים הראשונות כמטפלת, הסתבר לי בהדרגה, כי כמעט כולנו סובלים מכאבי גב בשלב כזה או אחר של חיינו, וכי גם בעיות שצצות בחלקי גוף אחרים, מקורן נעוץ במקרים רבים – בגב. מילדה המעריצה את גבן השרירי והאצילי של רקדניות, זו שמחכה שהן תסתובבנה על הבמה, כדי שאוכל לראות את שרירי גוון וזרועותיהן בפעולה, הפכתי למי שכל עיסוקה סובב סביב חיפוש דרכים לייעול עבודת הפלא הביו – מכאני הזה, הקרוי גב. לכן, כשגיליתי שבפריז מתקיימת תערוכת Back Side/ Dos a la mode, המציגה את אבולוציית האופנה בצידו האחורי של הבגד, לא נותרה לי ברירה אלא להזמין כרטיסים.

=

בתערוכה במוזיאון בורדל, מוצגים בעבודת אוצרות מופלאה, פריטי לבוש, נשיים ברובם, החל מהמאה ה 18 ועד ימינו, לצד יצירותיו של הפסל הצרפתי  Antoine Bourdelle. את מרבית הבגדים ניתן לראות רק מצידם האחורי, והפסלים מסובבים כך, שגם אותם רואה הצופה בעיקר מאחור. התוצאה: אנאלוגיה לירית מרגשת של אבן, ברונזה ובד. 

התערוכה בוחנת כמה סוגיות הנוגעות לגב, כמו מדוע בגדי נשים נרכסים בעיקר מאחור? מה משמעותם של שובלי שמלה ארוכים? או הגב כאיבר נושא מטען. ההיבט שריתק אותי, בעיקר בגלל מה שהוא מייצג עבורי כרקדנית וכמטפלת, הוא הגב עצמו. החשוף. 

=

ממתי יש לנו מחשוף בגב?

בבגדי הנשים של המאה ה 12, היה אפשר לראות רק פיסת עור זעירה של עורף, עם מפתח סימטרי מלפנים. עם הזמן, ובהתאם לנורמות המוסר, נגלו בהדרגה גם הגב העליון והכתפיים. (החזה לעומת זאת, נהנה מדרגות  חשיפה מעוררות השתאות). רק סביבות 1906, כשהמעצבים הצרפתיים Paul Poiret ו Madeline Vionnet מחליטים  להיפטר מן המחוך, מתפתחת האפשרות לראות יותר גב.

בספר המלווה את התערוכה, ושממנו לקוחות רבות מן התמונות כאן*, מוזכרת אשת האופנה והחברה הגבוהה, האמריקאית Rita De Costa, כמי שהציגה ב 1910, מחשוף גב שצלל עד מתניה. האגדה מספרת שעם סיום המערכה הראשונה בבית האופרה של המטרופוליטן בניו יורק, עת עלו האורות, נעמדה ריטה בתאה, כשגבה מסובב לקהל המופתע. סקנדל? בוודאי. חיקויים שצצו במהרה ברחבי העולם? בהחלט.

=

שנות ה 20: The Jazz Years

אחרי שאופסנו בשנות מלה”ע ה 1, נתפרות מחדש שמלות הערב, הפעם גם עם מחשופי גב. מכיון שעור שזוף הופך לאידיאל היופי החדש, בגדי הים הופכים מקובלים, וחושפניים יותר. המחשוף בגב השמלות מעמיק בהתאם. ריקודים סלוניים צוברים תאוצה, ומעודדים שמלות עם גב חשוף. מוסיקת הג’אז, והריקודים התזזיתיים הנלווים אליה, בהם משתנה תדיר זווית הרוקדים ביחס לבן/ בת הזוג, משפיעים עמוקות על עולם האופנה. בין היתר, הם מדגישים את הגב, וממסגרים אותו במחשוף. כך, התנועה הפיזית והחברתית של נשים בשנים אלו, מכתיבה שחרור גם בהיבט האופנתי. (עוד על שנות הג’אז ואופנה בפוסט נפרד).

=

For me, this part of the body – not really the buttocks but the curve of the kidneys – is the most  erotic of any body, man or woman // Alexander McQueen

=

שנות ה 30: This is the Age of the Back

כה אמר הווג הבריטי ב 1929. אם הגב החשוף נולד ב 1910, הרי שבשנות ה 30 התקבע מעמדו כברירה אופנתית אולטימטיבית. השפעת בגדי הים גוברת, ומקבלת פרשנות בבגדי הערב, כולל שמלות צמודות בגזרת Siren, גב חשוף כמעט לחלוטין, ומגוון קשירות עורף. ב 1934 מיושם בהוליווד קוד Hays שמטרתו שמירה על מוסריותו של הצופה. (מסתבר כי מוסריות זו מתערערת בקלות, למראה מחשוף חזה וביטויי מיניות נשיים אחרים). כדי לשמר את זוהרן של אלילות הקולנוע תוך עמידה בחוקי הצנזורה, מוצאים מעצבי התלבושות פתרון, בדמות מחשופי גב עצומים. כתוצאה מכך מתחזק מעמדו של הגב, כמעט בעל כרחו, כאזור חושני לכשעצמו. כדי להשיג את הגב המושלם, מתגייסים מגזיני התקופה ומספקים עצות: הליכה על קצות האצבעות, הרמת זרועות באויר, ו…הליכה יומית של חמש דקות עם ספר כבד על הראש. (מגזין פמינה, 1937). היום היו שולחים אותן לעשות פילאטיס.

=

Back is Beautiful

מתוך התערוכה: הצלם Jeanloup Sieff, מצלמי האופנה והפורטרטים הגדולים של המאה ה 20, גילה עניין רב במבט אל הגב, מכיון שהוא “Full of Promise”. בין שנות ה 60 ל 90 יצר סדרת צילומים בשחור לבן, בהן צילם את מושאיו מן העורף ועד קצה העקב. ב 1985 אף הקדיש לנושא פורטפוליו שלם שכותרתו היתה: Back is Beautiful.

בראיון שנתן ב 1996 הסביר את המשיכה: “אני אוהב לצלם נשים מאחור בעיקר כי זו הדרך היחידה לראות את ישבנן…החלק המעניין ביותר בגוף, בנוי מקימורים והבטחות. זהו החלק שזוכר, המסתכל אל העבר, בעוד אנו, מתקדמים באופן בלתי נמנע אל העתיד”.

שלושת התמונות הללו של Sieff, ממחישות איך גם בשנות ה 60, 70 וה 90, נוכח הגב החשוף בלבוש הנשי. מאז, הוא כובש לא מעט שטיחים אדומים.

=

I always look at women from behind…so that I am not embarrassed by their gaze // Azzadine Alaia

=

בתום הביקור בתערוכה, יצאתי לרחובות היפיפיים של סן ז’רמן ופגשתי את חלון הראוה הזה. חשבתי על הלובשת. זו שה Male Gaze, של המעצב, או הצלם בציטוטים שהובאו כאן, מתייחסים לגופה. מרטין סיטבון, המעצבת היחידה המצוטטת בעניין המחשוף בגב, מדברת על איזון בין צידו הקדמי והאחורי של הבגד, ועל כך שלפחות אחד מהם צריך לאפשר תנועה חופשית. המבט הגברי לעומת זאת מתייחס ברובו לאספקטים החושניים של הגב העירום. מקרי? ועל מה חושבת הלובשת? נוחות? מסתוריות? הפתעה? חיפשתי מקום לשתות בו קפה ולבדוק איך מגיעים למוזיאון הבא. התיישבתי עם הפנים לרחוב, אבל עם הגב לקיר.

===

I’ve looked at life from both sides now
From win and lose and still somehow
It’s life’s illusions I recall
I really don’t know life at all // Joni Mitchel

ג’וני מיטשל מבצעת בגיל 57, שיר שכתבה בהיותה בת 24, אחרי שראתה (כמעט) הכל – משני הצדדים.

*BACKSIDE / DOS A LA MODE, PALAIS GALLERIEA, MUSEE BOURDELLE

26 Comments

  • Avatar

    נויה קומיסר

    מאזינה לג’וני מיטשל וקוראת אותך. פוסט יפיפיה. רגיש, מאיר, מעורר מחשבות בעולם של צניעות ומופנמות מתוך הקשבה. תודה . נהניתי מאוד.

    • Avatar

      גלית ויינברג

      כמה עדינות וחושניות יש בפוסט שלך. אני התחלתי לחשוב על החלק האחורי החשוף לפני שנים כשהתעניינתי בקימונו היפני ובעורף החשוף שהן משאירות בלבישתו. מקסים!

      • Anat Berger Sapir

        Anat Berger Sapir

        תודה גלית. לתרבות היפנית יש דרך הסתכלות מעניינת על מה שקורה להם מאחורי הגב. שונה מזו של רוב המערב :))

  • Avatar

    עפרה רוזנברג

    חיכיתי בסבלנות בלי להכביר שאלות, לאיזו תערוכה נסעת פריזה. והנה הגיעו התשובות. שוב פוסט נהדר. מובן שעבור מחשוף יפה מאחור, נחוץ… גב זקוף. הכי יפה זה זקיפות קומה, כי זה גם סטייט אוף מיינד. נהניתי מאד!

  • Avatar

    טלי

    לפעמים אחרי שיעור פילאטיס טוב במיוחד יש הנאה כזו, מלהרגיש מחדש או אפילו לגלות שריר. נותרתי עם תחושה דומה אחרי הפוסט הזה. בטוחה שהוא ישפיע על האופן שבו אתבונן בימים הקרובים על גבים. תודה ענתי 🙂

  • Avatar

    SHIRI ARAD

    משהו!!! פוסט מרתק ומעורר מחשבה כמו תמיד. ונשמע שהיה מושלם בפריז…מעניין לחשוב על האבולוציה של מחשוף הגב, כי עבורינו הוא לכאורה ברור מאליו…תודה ענתי:-)

  • Avatar

    yonit tzuk

    פוסט מופלא ממש, למדתי ממך המון דברים שלא היה לי מושג לגיביהם. מרתק ביותר.

  • Avatar

    Adi

    ענת יקרה,
    יש משהו מהפנט בכתיבה שלך.
    שילוב בין ענוג לעוצמתי.
    נהניתי ונתרמתי.
    תודה 🙂

  • Avatar

    אורנה ליסאור רבינוביץ

    תחושת מיסתורין קיימת בתמונות של נשים מהגב…
    פוסט מקסים ושונה בנקודת המבט שלו…

  • Avatar

    מיכל

    איזה פוסט מעניין ומעשיר! נהנתי מאוד מהשילוב של ההיסטוריה עם האופנה וכמובן שג’וני מיטשל תרמה לחוויה. בהחלט עשית חשק לאמץ את הגב החשוף ולהשקיע יותר בפילאטיס;)

  • Avatar

    סיגל כנפו

    מאחר והיה לי ברור שיהיה כאן חקר מעמיק וכתוב טוב שמרתי לי לקרוא אותך כשכבר רגוע ויש זמן לקרוא מהתחלה עד הסוף – מרתק!
    התחברתי מאוד לצלם המצלם בעיקר מחשופי גב, אהבתי את נקודת המבט השונה מפתיעה שלו…

  • Avatar

    ריבי

    כמה נהדר לגלות אותך… בתור אמא לשתי רקדניות בדימוס ואחת שכבר 11 שנה עושה פילאטיס(כי בלט לא הרשו לי…) התחברתי במיוחד. וג’וני מיטשל… תודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *