צורה בעקבות יופי

אנחנו לא בוחרים היכן לגדול, הורינו עושים זאת עבורנו. אני גדלתי בכרמיאל של שנות ה-70 וה-80 כשעוד היו בה יותר גבעות מבתים, ויותר כלניות מאנשים. איש לא זוכר מה היה הטריגר, אבל בגיל חמש התחלתי לרקוד בלט. לא בסטודיו מפואר, אלא בפואיה של התיכון המקומי. אני זוכרת משם בעיקר את קרירות רצפת השיש, ואת הטייפ העצום ממנו בקעה המוסיקה.

===

הריקוד הפך אותי למי שאני היום בעיקר בגלל שכדי לדעת לרקוד צריך לדעת להתבונן ולהרגיש. בלי שני אלה קשה מאד להפוך לרקדן שהוא גם מקצועי מבחינה טכנית, וגם בעל יכולת “להיכנס” לדמות אותה הוא רוקד.
אחד הדברים שמאפשרים כניסה לדמות הן התלבושות. חלקן עשוי מבד נשפך המייצר המשכיות לתנועה של הגוף, וחלקן עשוי בד נוקשה ודרמטי יותר, מטעינות את התנועה בכוח. 

===

התלבושת יכולה להעצים תכונה של דמות, ולעזור לצופה להבין עם מי יש לו עסק, עוד בטרם עשו הרקדנים צעד אחד. פעמים אחרות התלבושת משלה את הצופה ומסתירה את פרצופה האמיתי של הפרסונה. קצת כמו בחיים, לא?

זה מזכיר לי שבימי כסטודנטית הייתי מתראיינת למשרות שדרשו “אסרטיביות” או “יכולות ניהוליות”, ולובשת בגדים מחויטים ונוקשים בתקוה שהכסות תשפיע על הפנים. גילוי נאות: זה לא עבד. התלבושת התבררה כתחפושת.

===

מעצב האופנה הספרדי Josef Font הוא דוגמה למישהו שהיה עושה עבודה נהדרת כמעצב תלבושות מחול, משום שהוא הפליא ללהטט בין המראה הנשפך לפיסולי. מושפע תמידית מעולם הארכיטקטורה ומן הטבע סביבו, יצר עבור המותג DELPOZO קולקציות הנמנעות מקווים ישרים, ומייצרות צלליות שיש בהן מרחב ותנועה. ב – 2017 למשל, סיפר כי ביצירת קולקציית ה – PRE FALL שאב השראה מעבודתו של הארכיטקט הנודע Oscar Niemener, שאמר:

My work is not about ‘form follows function,’ but ‘form follows beauty’ or, even better, ‘form follows feminine.’ 

===

We put our feet just where they had, had to go

Never to go

 

2 Comments

  • Adi

    פוסט מעורר השראה. החיבור בין ריקוד לבין הסילואטות של Delpozo הוא מופלא. אהבתי את הסיפור האישי

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *