אני אוהבת ימי הולדת. גושפנקה אובייקטיבית לחגיגה, בים הימים הרגילים שמסביב. יש אנשים שעבורם יום ההולדת הוא גונג מאיים בשעון הפנימי, המחשב את קיצם לאחור. (סבתא שלי היתה אומרת, “מה יש לחגוג? עוד שנה עברה”).
לשמחתי אני לא שם, אם כי השנה קו החשיבה הזה שוגר לעברי ממקור לא צפוי: הילדים.
“אמא, את כבר לא צריכה ברכה ובלונים. עברת את הגיל. מה לקנות לך?” ובכן, אני מעדיפה ברכה על מתנה, ובלונים (תסלח לי הסביבה) על עוגה. בגלל רצף ימי הסערה יצא שמהם קיבלתי רק ברכה, אבל איזו ברכה זו היתה.
===
I don’t believe in aging. I believe in forever altering one’s aspect to the sun.
Virginia Wolf
===
Photo by Julieta Cervantes for The New York Times.
===
למי שבכל זאת מעונין לקנות מתנה, זה מה שהייתי שמחה לקבל, וגם לתת:
בשביל הקירות, עבודה של Tali Yolanetzki , או של Yoskay Yamamoto.
בשביל הלב, עגילים שרק שיתוף פעולה בין ציירת לפסלת מדנמרק יכול להפיק. תיק לבן, הגיע הזמן לנסות משהו חדש.
בשביל הרוח, את הספר הזה, או כרטיסים למופע Continu של סשה וולץ.
===
You’re my river running high
Run deep, run wild
את החלק הראשון של חגיגות יום ההולדת אפשר לקרוא כאן.
4 Comments
עפרה רוזנברג
כל פוסט תענוג. המופלא הוא הנגיעות העדינות שלך שאומרות לנו ‘תרצו תאכלו, לא תרצו – תמשיכו הלאה….’. אוהבת מאד את מה שטלי ילונצקי גורמת לי להרגיש. במיוחד בציור הזה.
Anat Berger Sapir
תודה רבה רבה. הציורים של טלי הם בהחלט משהו מיוחד!
Irit
יומולדת שמח!
שתמיד תמשיכי לכתוב (כי כולנ ונהנים לקרוא!)
ושתמיד תביאי אלי למחשב את כל היופי הזה! (אחרת איך הייתי נהנית ממנו?).
ברכה כבר שלחתי לך (צ’ק!)
עכשיו קפה?
עירית
Anat Berger Sapir
תודה רבה עיריתי!!!
שמחה מאד שאת נהנית 🙂
הקפה בדרך