את כיתה דל”ת התמזל מזלי לבלות במונטריי, קליפורניה. במילים אחרות, במשך שנה שלמה גרנו בתוך גלויה. זו היתה הפעם הראשונה בה אני ושתי אחיותי טסנו במטוס שהגיע לחוצלארץ, בטיסה שנדמתה כמו נצח. בזמן הטיסה כל אחת מאתנו קיבלה “ערכת לחימה בשיעמום”. נחשו מה כללה הערכה שלי? מכתביות ומדבקות של כוכבי Fame, ניחשתם נכון.
===
בשנה הזו כבר רקדתי בבית ספר אמיתי למחול. עם מדאם.
מדאם איבנובסקי היתה גברת אצילית ומבוגרת, עם שיער לבן ומניירות סובייטיות לתפארת, שלימדה אותי בלט קלאסי מהו. כמיטב המסורת, בדצמבר 1983 העלה בית הספר גרסה מלאה ליצירה “מפצח האגוזים” למוסיקה הנהדרת של צ’ייקובסקי. חודשים של דם יזע ודמעות, (הרבה בגלל האנגלית הלא קיימת שלי, והאנגלית הרצוצה של המדאם), הגיעו אל קיצם בערב אחד מופלא.
זו היתה נקודת אלחזור. שם החלטתי שאני רוצה להיות רקדנית.
===
חוץ מלראות את “מפצח האגוזים” האמריקאים עושים עוד דברים לקראת חג המולד ותחילת השנה החדשה. קונים מתנות למשל:
ורוד ורך שינעימו את השהות המרובה בבית, עם בני משפחה שאת חלקם היית מעדיפה לא לראות.
בכל זאת, את אנושית.
נעלי ספורט שיאפשרו לך לצאת החוצה, כי את מוכרחה לרוץ קצת.
תיק קטן, כדי שיהיה לך במה לארוז את המתנה מחמותך.
אם מנומר, אז כזה.
Santa Claus is coming to town