הדפסים בשלל שפות

כשהייתי קטנה אמא שלי לבשה בעיקר את מדי האחות שלה ואת שארית בגדי נעוריה. אבא שלי נסע לקריות כדי לקנות בגדים לעבודה בחנות אתא. באופן כללי מיעטו לקנות וגם לא התעניינו יותר מדי בנושא. לנו הבנות אמא היתה בעיקר תופרת וסורגת כך שמרבית הקניות היו של בדים.

האגדה מספרת שאהבתי מאד ללכת לשוק. אמא היתה מושיבה אותי ליד דוכן הבדים, והולכת לאסוף פירות וירקות. הייתי ממוללת את הבדים ולומדת את השמות שלהם מזוג המוכרים המבוגר. ברקע צעקו המוכרים בעברית ובערבית, מוסיקה רעמה בשלל שפות, ולא היתה מאושרת ממני. כשאמא חזרה חיכתה לה ערימת בדים שבחרתי. בסוף דיון (טעם יקר מדי היה לי כבר אז) הוחלט אילו מהם אפשר לקנות כדי שנוכל לחזור הביתה: אני מרוצה ואמא מותשת.

===

הבדים שיועדו לתפירת בגדי ילדים היו לרוב מודפסים, ולכן היו לי מעט מאד פריטים חלקים. עד היום אני אוהבת הדפסים (וגם שווקים), בעיקר כשהם נלבשים זה עם זה או בשילוב דנים.

 

Saving my money
Dreamin of glory
Twitching like a finger on a trigger of a gun

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *