• יום האישה: בין אבסטרקט לריאליזם

    Read this post in English 

    בשנות ילדותי היה עולמי צר כרוחב רצפת העץ בסטודיו בו רקדתי. מחוץ לשעות האימונים שמעתי את היצירות הקלאסיות, קראתי את הספרים עליהם מבוססים חלק מסיפורי הבלט, וצפיתי בכל הופעה מתועדת שהצלחתי למצוא. איש לא נתן אז את דעתו על משמעות מקומה של הדמות הנשית בסיפורים הללו. ואני? אני רק רציתי לרקוד.

    כתלמידת בלט קלאסי, ידעתי שיבוא היום, ולרקדנים ולמורים מהמין הגברי יהיה חלק חשוב בהכשרה שלי. למזלי (או שלא, תלוי איך מסתכלים על זה), יצא שעד גיל מתקדם יחסית רקדתי לצד רקדניות, ותחת שרביטן של מורות למחול בלבד. למעשה, רק לקראת שנות התיכון חלחלה בי ההכרה שמגדר זה issue, הן בסטודיו והן בעולם שבחוץ. תחלופנה עוד כמה שנים עד שארכוש את המילים והכלים, כדי להתמודד עם התגלית הזו.

    ===

  • בין הירח לעיר ניו יורק

    כשמלאו לבכור 13 שנים, הוא קיבל מאתנו שלושה ספרים:

    The Catcher in the Rye/ J.D Salinger

    To Kill a Mockingbird/ Harper Lee

    On the Road/ Jack Kerouac

    ונסיעה לניו יורק. הוא ואני.

    במשך שבוע ניסינו לתמרן בין אטרקציות תיירותיות, וביקורי חובה למוסיקאי צעיר חובב במה (בכל זאת, הוא הבן של אמא שלו). ראינו מחזות זמר, סיירנו ב Radio Music Hall, עצרנו בכל כיכר עם מופעי רחוב, ושמענו כל להקה שניגנה בסאבווי. הוא פתח כל בוקר בבייגל אמריקאי בגובה גורד שחקים ממוצע, ואני הגנבתי ביקור בשתי תערוכות אופנה. הלכנו המון וחיפשנו ביצי איסטר, דיברנו במשך שעות, וראינו Friends בשרשרת. היה נפלא ומאתגר (נסו לשבת במשך שעה תמימה במרתפי ה Guitar Center בכיכר טיימס), ושנינו לעולם לא נשכח את החוויה.