הודות למוסדות מחקר והשכלה של הצי האמריקאי הקיימים בה, התקבצו במונטריי אנשים מכל קצוות העולם. משמעו היה, שפגשתי לראשונה אנשים שנראו, נשמעו, וזזו אחרת מכל מה שהכרתי. תוסיפו לזה את המורשת התרבותית המפוארת של העיר, ותקבלו ילדה שלא יודעת ממה להתרגש, ועל מה להסתכל קודם. מלוכסני העיניים, ניגון השפה הספרדית, התלבושות ההודיות המסורתיות, או כהי העור מנסים לחקות את הליכת ה – Moon Walk של מייקל ג’קסון.
בבית הספר התוודעתי למושג “התנועה לזכויות האזרח”. מלבד ההלם מהיקף העוולות, ההקרבה והדרמה, שמעתי לראשונה גוספל, בלוז, ובוב דילן. and the rest כמו שאומרים, is history.