Read This Post in English

בחופש הגדול בין כיתה י”א לי”ב, נסענו אורנה ואני לתל אביב, נסיעה ראשונה ללא ליווי מבוגרים. (למרימי הגבה: כן, יצא שדילגתי על הנסיעות לפסטיבל ערד ולקומזיצים בכינרת. late bloomer, כבר אמרתי). ביום המיועד, עם אור ראשון, נרגשות מהעצמאות הפתאומית, עלינו על קו 846 היוצא מכרמיאל.

סבתא שלי, שרה לכמן, נולדה ב 1925 בקזחסטן, אך רוב חייה עברו עליה בעיר השחורה זלטואוסט שבהרי אורל, רוסיה. בשנות המלחמה סבלה משפחתה מעוני איום ומתנאי רעב שקשה לפרטם, כי אוזן מערבית לא תוכל לשאתם. בסוף המלחמה, לאחר שסיימה לימודי “רפואת כפר” פגשה את סבי, אלכס לכמן, ניצול יחיד למשפחת רבנים ידועה וענפה, ויחד היגרו לפולין. בפולין נולדו ציפורה (דודה שלי) ורינה (אמא שלי), ובשנת 1957 עלו ארבעתם למעברת זכרון – יעקב.