איריס ואן הרפן | הגוף הוא המוזה שלי

  • Nick Gentry, X Files, Oil paint & used computer disks on wood, 2013, courtesy of the artist

“את נראית כמו ציפור בכלוב, את יודעת?”
אורית צודקת. שתינו עובדות באופן ספייס של חברת סטארט – אפ, אבל שום דבר לא ‘אופן’ כאן בשבילי: כלום לא זז, והאסתטיקה זרה לי.
בצהריים אנחנו יוצאות לאכול בחצר סמוכה, כזו שאפשר להשקיף ממנה על הרחוב הסואן. המדרכה עמוסה אנשים, הכביש עמוס מכוניות, כולם ממהרים. אורית מספרת על מועמד שביקש ממנה את מספר הטלפון שלה בסוף הריאיון , ושאולי יצא מזה משהו, אבל העיניים שלי מסתכלות על אישה אחת שצועדת במרץ, היא גבוהה ודקה, צווארה חשוף, ויש המון אויר בין הסנטר לבית החזה שלה. המעיל הארוך שלה פתוח, משאיר אחריה שובל תנועה בהיר כמו אדווה, כשהיא עוקפת בלולייניות את כל מי שנקרה בדרכה, ומעכב את קצב הליכתה. היא בטח רקדנית אני חושבת לעצמי, ומרגישה דופק שפרץ אדרנלין האיץ אותו. הגוף שלי נזכר בכל שיעורי הבלט שאי פעם עבר, ומתמתח מעצמו, רק כדי לנבול שוב במשרד אפוף אורות הניאון.
כך זה נמשך עוד כמה חודשים, כשהמשרד לא מספק התרגשות, ומחוצה לו, המבט שלי תמיד מחפש – ומוצא – תנועה. עד שנתקלתי בכתבה על שיטת אימון שנקראת פילאטיס, והחלטתי לפרוש כנף ולחזור לשורשים.

===

זה לא דבר נדיר, לראות באדם בוגר את השבילים בהם הלך כילד. אחרי הכל, הסביבה בה אנחנו גדלים והחוויות שאנחנו צוברים, מחליקים עלינו כמו מים על אבן, והופכים אותנו למי שאנחנו. במקרה של מעצבת הקוטור איריס ואן הרפן זה בולט במיוחד, ועבורי, גם מרגש מאד. 

היא גדלה בחווה בכפר קטנטן ליד אמסטרדם, לאב יועץ לחברת המים הלאומית, ולאם מורה למחול ולמדיטציה. מלבד שיעורי ציור ונגינה בכינור, למדה ואן הרפן בלט באופן אינטנסיבי עד שמלאו לה שמונה עשרה. גישה לאופנה, התאפשרה רק באמצעות סבתה, שנמשכה לתיאטרון וטיפחה אוסף מרשים של תלבושות ופאות. ואן הרפן מספרת כי נהגה לפרק ולתפור מחדש את התלבושות הללו, וליצור לעצמה בגדים. את כל זה היא עשתה ביד: מכונת תפירה לא היתה בנמצא, גם לא מכשיר טלוויזיה או מחשב. אחרי לימודי עיצוב באקדמיה לאומנות והתמחות אצל אלכסנדר מקווין, היא פנתה לדרך עצמאית, וב 2007 הקימה מותג בגדי נשים הנושא את שמה.

טכנולוגיה ואומנות

במהרה מתברר כי ואן הרפן אינה מעצבת אופנה סטנדרטית. למעשה, יש מי שתוהה על עצם הגדרתה ככזו, כיון שמה שהיא עושה נראה יותר כפסלי אוונגרד לבישים, מאשר פריטי קוטור שמישהי תרצה לרכוש. אבל העובדה שהגוף, הוא המדיום דרכו בחרה ואן הרפן להציג את יצירותיה, אינו מקרי. עבורה, מהות היצירה היא תנועת הגוף ויחסי הגומלין שלו עם החלל סביבו. 

הסיבה לכך שהיצירות של ואן הרפן נראות לא מהעולם הזה, היא שלעיתים קרובות החומרים מהם היא יוצרת, אכן שייכים לדיסציפלינות אחרות בתכלית. ב 2009 למשל, אדריכלי האגף החדש במוזיאון Stedelijk (שנראה כמו אמבט), ביקשו ממנה לעצב שמלה בהשראתו. ואן הרפן הסקרנית התעניינה בטכנולוגיית ההדפסה בתלת מימד ששימשה את הארכיטקטים להצגת המודלים שלהם, והחליטה ליצור בעזרתה שמלה שתיראה כמו…מים. זה לא צלח, בעיקר כי המדפסות של אותם ימים לא יכלו להפיק חומר שקוף, אבל ב 2010 היא הציגה את קולקציית Crystalization, ובה הוצג לראשונה על מסלול, פריט לבוש דמוי מאובנים שהודפס כולו ב 3D. 

I’m convinced that technology and art go together and always have – for centuries

David Hockney
  • Nick Knight, Daphne Guinness, ‘Water Splash Crystallization dress’ , 2013

ואן הרפן לא זנחה את רעיון המים. את התנועתיות האינסופית שלהם היא הצליחה ללכוד בעזרת חומר פולימרי שקוף, שטופל באויר חם עד להתרככות, ואז עוצב לצורתו הסופית באמצעות פְּלָיֶרים. את התהליך המופלא הזה אפשר לראות כאן: ואן הרפן בשיתוף פעולה יפיפה עם Daphne Guinness והצלם Nick Knight, יוצרת את ה Water Splash Crystallization dress. (הטבע, אגב, על המנגנונים הייחודיים הפועלים בו, הוא השראה עצומה נוספת שואן הרפן ינקה מילדות. על כך – אולי – בפעם אחרת.)

שיתופי פעולה בתלת מימד

שיתוף הפעולה הראשון הזה, הוביל לשיתופי פעולה רבים נוספים, עם מומחים ומכוני מחקר מדיסציפלינות מגוונות כמו פיסיקה גרעינית, רובוטיקה, מיקרוביולוגיה, פיסול וסאונד. התוצרים הם בדים, או חומרי גלם, שטרם נראו בעולם האופנה: סיליקון, שרף, סגסוגת ברזל ופלסטיק, ו..זכוכית. את אלה היא משלבת עם בדים קונבנציונאליים כמו טול, משי, אורגנזה או צמר, ונעזרת בטכניקות בנייה ותפירה מסורתיות, עד לקבלת תוצר סופי שבו לא תמיד ברור מה נעשה בידי מכונה, ומה נעשה בידי אדם. בקולקציית Ludi Nature מ 2018 למשל, היא שתפה פעולה עם אוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה, והדפיסה ב 3D פיסות חומר דמויות עלים ישירות על בד טול. בעיניים של ואן הרפן, זו הרקמה המודרנית.

  • Tim Walker, Alchemic embodiments ～ a (re)constructive dance, Kiki Willems wears Iris Van Herpen next to sculpture by David Altmejd

רק על עצמי לספר ידעתי

קשה לראות בתמונות עד כמה יוצאי דופן הדגמים של ואן הרפן, משום שפעמים רבות עיקר יופיים ניכר כשהם בתנועה. זה גם מה שמשך את ואן הרפן לעצב אופנה מלכתחילה: עבורה, לבגדים יש יכולת טרנספורמטיבית בדיוק כמו למחול. הן הריקוד והן הבגדים מאפשרים לגוף ולאישיות מאחוריו, ללבוש ולפשוט זהויות, ולזוז אחרת בחלל. בשני העולמות מתקיים שיווי משקל עדין בין מי שאנחנו, ובין מי שהיינו רוצים להיות, בין רוח לחומר. שניהם מאפשרים לנו לפסל את עצמינו. בגלל אלה היא כל כך אוהבת את הפסל הזה של האומן הקנדי David Altmejd, כאן בפרוייקט משותף בצילומו של טים ואקר. הוא מגלם עבורה את האינטראקציה המיוחדת בין אומנות, מחול ואופנה, אינטראקציה שהיא (ואני!) מוצאת בה הרבה יופי. קצת על תהליך היצירה המפרך ויופיים של הדגמים בתנועה, אפשר לראות בסרטון קולקציית Sensory Seas לאביב 2020.

For me, fashion is an expression of art that is very closely related both to me and to my body. I see it as an expression of identity combined with desire, moods and a cultural setting

Iris Van Herpen

אשליה אופטית

תנועה משחקת תפקיד כה משמעותי בעולמה של ואן הרפן, עד כי לפעמים, הבדים שלה זזים גם כשהם סטטיים. איך זה קורה? בעזרת אשליה אופטית. בקולקציית אביב 2017 למשל, שנקראת Between the Lines, חקרה ואן הרפן את חוסר המושלמות של מערכות ומבנים הן בעולם הפיזי והן בזה הדיגיטלי. בטכניקות חיתוך לייזר והזרקת חומר חדשות שפיתחה יחד עם הארכיטקט הקנדי פרופ’ פיליפ ביסלי, מופיעים פסים וקפלים שיחד מתעתעים בעין הצופה לחשוב כי הם נעים. קצת כמו הולוגרמה. באופן כללי אשלייה היא מוטיב חוזר בעבודות של ואן הרפן, כמו גם בעולם המחול ממנו היא מגיעה. לעיתים נראים הבגדים מרחפים וחסרי משקל, כשלמעשה הם שוקלים לא מעט. כך במקרה של “שמלת המים” השקופה כאן למעלה מימין, מאותה קולקציית אביב 2017: היא שוקלת 14.5 קילוגרמים.

גם האופן בו מעצבת ואן הרפן את הדגמים מעיד על מידת השפעת המחול על עבודתה. לרוב היא לא מציירת סקיצות מראש, לא ביד ולא במחשב, ומעדיפה לשים את הלוגיקה בצד, ולא לדעת איך יראה הדגם הסופי. תחת זאת היא מקדישה את רוב זמנה למחקר ולפיתוח החומרים והטכניקות. כשהבד מוכן היא תניח אותו על בובת דיגום (mannequin) ותיתן לתנועת הידיים והבד להוביל אותה. רק שם, במגע עם הבד, ובהתבוננות באופן בו הוא נע על הגוף ובחלל, היא מבינה כיצד צריך להיראות הדגם.

תלבושות מחול

בהינתן כל זה, לא מפתיע לגלות שלמרות בחירות החומרים יוצאות הדופן המאפיינות אותה, ואן הרפן מרבה לעצב תלבושות מחול. עצם העובדה שהגוף שלה זוכר מה נדרש כדי להפיק תנועה, מפשט את תהליך העיצוב. היא נרגשת להיות בקרבת רקדנים, ונהנית מתהליך הפינג פונג הייחודי של יצירת תלבושות עבורם.  לעיתים התלבושת תכתיב שינוי בכוריאוגרפיה ולהיפך, ולעיתים רגישות של אחד הרקדנים לחומר ממנו עשויה התלבושת, יגרור שינוי בתלבושת. כך היה למשל במקרה של התלבושת ליצירה Kreatur של הכוריאוגרפית והאומנית הרב תחומית סשה וולץ: אחד הרקדנים פיתח אלרגיה לאחת המתכות ממנה עשויה היתה התלבושת דמוית ענן הערפל. ואן הרפן החליפה את המרכיב בסגסוגת, לרקדן שלום.
במקרים רבים התלבושת של ואן הרפן יוצאת דופן כל כך, שהיא מוסיפה לריקוד מימד שאיש לא ציפה לו. כך קרה עם תלבושת נוספת ליצירה של וולץ, שעשויה ממוטות שפורקו ממטריות (!), וכך היה גם עם תלבושות ליצירה של Benjamin Millepied עבור הניו יורק סיטי בלט. עוד על התלבושת פורצת הדרך הזו אפשר לקרוא בפוסט הזה.

Art is not a mirror held up to reality, but a hammer with which to shape it

Bertolt Brecht

ואן הרפן, שנראית כבלרינה בעלת פני מדונה מאורכים, מאמינה שהוט קוטור הוא הצד האומנותי של עולם האופנה. רק שם יכול לבוא לידי ביטוי עולמה הפנימי המופשט והעשיר כל כך. עבורה, קוטור היא מעבדה אחת גדולה המספקת מרחב של זמן ומקום לחקר טכנולוגיה, שיכולה להוציא לפועל רעיונות ששיטות ובדים קונבנציונאליים לבדם – לא מצליחים. את היופי היא מוצאת בתהליך הלמידה והיצירה עצמו. ברגע שהבגד מוכן ויוצא לדרך חדשה – במוזיאון, בארון פרטי או אצל אספן/ית – מסתיים מבחינתה תהליך הטרנספורמציה: התנועה באה אל סופה. היא לא הפכה לרקדנית משום שבמחול You are the art form, והיא הרבה יותר מדי אינטרוברטית מכדי שזה יקרה. גם בעולם שבחרה, היא מספרת בצניעות ובקול רך, כי אין לה שום רצון לשים את עצמה במרכז ולהפוך למעצבת כוכבת. זו אולי הסיבה שהיא כל כך נהנית משיתופי הפעולה הרבים. בניגוד למעצבי קוטור היא גם לא מכתירה מוזות. מבחינתה “The body in itself is my muse“.

=

  • Christine Shevchenko, principal dancer at the
    American Ballet Theatre, , in symmetry with Iris van Herpen Seijaku for the
    NYC Dance Project

הדרך בה קושרת איריס ואן הרפן את הגוף הרוקד לאופנה ולאומנות היא מקור השראה עצום בשבילי, כבר הרבה מאד זמן. הסיבה שהפוסט אודותיה מופיע דווקא עכשיו, היא הסרטון היפיפה הזה, שיצא לא מזמן ונקרא Biomimicry. הוא מייצג היטב את מכלול ההשראות והשורשים שלה, ומביא לשיאה את יכולתה המופלאה ללקט מומחים מכמה דיסיפלינות, ולתפור ביד אומן תוצר כה מרשים מעבודותיהם. ברשתות החברתיות אגב, תארה אותו ואן הרפן כ “חקר הכוח המטמורפי העולה מהיחסים הסמביוטיים בין אופנה ומחול”.

מקווה ש 2021 שלכם תהיה יפה לפחות כמו הסמביוזה הזו.

34 Comments

  • רוית רדיאן

    January 12, 2021 at 12:49 pm

    ענת יקירה,
    יפיפה ומיוחד כל כך. התמונות והסרטונים ששילבת היו מבחינתי באמת הצצה לעולם אחר.
    טכנולוגיה, חומרים ואופנה באמת עולמות שהשתלבו כאן והבאת אותם בצורה מעניינת כל כך.
    תודה

  • זהבה גרציאני

    January 7, 2021 at 2:31 pm

    איזה פוסט מרהיב ואיזו יוצרת מופלאה. היכולת שלה לרתום כל כך הרבה אנשים לרעיון שלה כל כך מרשימה. הסתכלתי בסרטונים (בשניהם) שוב ושוב.
    בקיצור איזה כיף להשתתף ביום ההולדת של פפיטה ?

    • Anat Berger Sapir

      January 7, 2021 at 3:49 pm

      תודה זהבה! השלם לגמרי גדול אצלה מסך חלקיו. ויש 3 סרטונים. ממליצה לצפות גם בשלישי :))

  • Niki Deganit Artman

    January 6, 2021 at 5:57 pm

    אין מילים, באמת מרגש ומרתק. מרגיש שהיא הצליחה להגשים כמה פנטזיות יחד. הגישה, הביצוע, הגיוון והעבודות עם אמנים רבים פשוט מעורר השראה והערכה רבה. ואיזו תנועה מפעימה! הווידאו פשוט מרגש! וברור, שאם יכולתי להגשחם פנטזיה קטנה, זה בהחלט לצלם רקדנים עם היצירות המופלאות שלה ?♥️
    תודה ענת ??

    • גלית ויינברג

      January 6, 2021 at 7:12 pm

      אין פוסט מייצג מזה לחגיגות בלוגולדת 2! תמצית כל ההשראות והאהבות שלך. פוסט נהדר!!! כמה עדינות ורגש ביצירה הזו שלה ובכתיבה שלך. מזל טוב יקירה! לעוד הרבה פוסטים כאלה ❤️

    • Anat Berger Sapir

      January 7, 2021 at 7:14 am

      תודה רבה דגנית. אין ספק שהיא מייצגת הרבה פנטזיות, ובהצלחה עצומה. מאחלת לך להגשים גם את שלך

  • מיכל

    January 4, 2021 at 3:46 pm

    כרגיל מרתק כל כך לקרוא! כל תמונה יותר וואו מקודמתה וכמובן מלא מזל טוב!

  • שירי ארד

    January 4, 2021 at 11:53 am

    וואו! מזל טוב!! הסרטון המילים והכתיבה- שלמות!! היצירתיות שמתחברת לקדמה פשוט מדהים ומופלא!!! כאילו צללתי למעמקי האוקיינוס. ממתינה בציפיה לכל פוסט ופוסט- הרבה ידע שתפור במילותיך וגורם להנאה ולמחשבות מעניינות. נשיקות לחגיגות יומההולדת ולרגעים הקטנים שעושים הכל!

  • סיגל

    January 3, 2021 at 3:04 pm

    ענת,
    זה מרתק ומסעיר בעיני, הגאונות שלה והתובנות שלך עשו לי משהו בפנים…
    נשמע לי כמו חלום לחשוב על דבר, לחבור עם אמנים גדולים ואז ליצור כל פעם מפרספקטיבה אחרת על עולם תוכן אחר ודומה.
    נהניתי והחכמתי כמו תמיד אצלך בכתיבה.
    תודה על החוויה הנהדרת.
    מזל טוב לך ולפפיטה?
    סיגל

    • Anat Berger Sapir

      January 4, 2021 at 8:19 am

      תודה סיגל. הרבה מומחים אמרו לה שהדברים שהיא מדמיינת אינם ברי ביצוע, אבל היא התעקשה. בזכותה התאפשרו כמה פריצות דרך טכנולוגיות, וזה באמת משהו מיוחד.

  • גבי גן בר

    January 2, 2021 at 4:52 pm

    ענת יקרה.
    שנה טובה.
    פוסט מדהים ואומנית עוד יותר.
    מאד נהניתי להכיר עוד אומנית כזו מרתקת
    תודה
    ומזל טוב

  • רינה

    January 2, 2021 at 1:04 pm

    ענת יקרה
    כתיבה מענינת ומרתקת, מפתחת את הדמיון
    וגם השראה מבחינה אמנותית.
    נפלא לראות את הסימביוזה המדהימה בין אופנה למחול תוך שימוש בטכנולוגיות המתפתחות.
    אין ספק שהיוצרת ייחודית מאד .
    כתיבתך יפה מאד , כל מילה שזורה כמו רקמה אמנותית.
    שנה אזרחית מוצלחת לפפיטה
    רינה

  • מיה הירש

    January 2, 2021 at 11:55 am

    וואו! איזה בדים מטורפים! פשוט יפיפיה. מזל טוב לך ולפפיטה!

  • Sophya Bisk

    January 2, 2021 at 11:06 am

    כרגיל קוראת אותך בשקיקה, מרגשת כל פעם מחדש בבחירת נושאים ודמויות, עליך כבר אמרתי : כוריאוגרפית של מילים”
    וברור שגם את כבוגרת בלט מתחברת אל התנועה והזרימה שלה, הפעם התחברתי מהפן העיצובי, כבתו של אומן, שחקר כל חומר חדש שהצליח לשים עליו את ידו. והפוסט הזה דלך בא מבחינתי ברגע הכי מתאים, שבוע שבו אבי נטל את חייו, הצלחתי להתחבר ולסלוח לו ולעצמי, ועל כך
    תודה מיוחדת

  • אלונה

    January 2, 2021 at 11:02 am

    וואהו. אהבתי שהמעצבת קוראת תיגר על החומרים. לפרק את החומר לאטומים ממש ולשזור אותו מחדש כיד הדמיון. מדהים איך הגוף כהשראה מקבל בחזרה את התוצר ומגיב אליו. ומדהים שהאשליה שהבגד יוצר הוא כבר הדבר עצמו…
    כתבה מדהימה! ממש אהבתי להחשף למעצבת הזו.

    • Anat Berger Sapir

      January 3, 2021 at 8:23 am

      תודה אלונה! יש לואן הרפן פילוסופיה שלמה בנוגע לטכנולוגיה ואופנה. היא האש לפני המחנה בהמון מובנים

    • Adi

      January 6, 2021 at 10:43 pm

      פוסט מקסים, גדוש בהשראה וכתוב נפלא. מסע מרתק לתוך יצירתה של ואן הרפן, עם דגשים מנצנצים במחול. השילוב ביניהם מעורר עניין ומאיר את יצירתה באור ייחודי. הזוית האישית בתחילת הפוסט מרגשת מאד.
      נהניתי לקרוא ולמדתי הרבה:)) שתהיה שנה חדשה וטובה, תמשיכי לזרוח ✨