עד שנולד הבלוג, הרשתות החברתיות היו לי כמגזין. הווה אומר, קראתי מה שענין אותי, והתרשמתי מתמונות שמשכו את תשומת ליבי. (היום אני מבינה שאם אתה לא שם אתה לא קיים, ולכן אצטרך ללמוד איך מתפעלים את העסק הזה.) לאינסטגרם הצטרפתי רק ב 2015, וכמעט מיד נתקלתי בצילומים של Maria Svarbova. במבט ראשון היתה זו פלטת הצבעים היפה שקפצה מן המסך, והגוף האנושי נשוא התמונות, במשחקי סימטריה נפלאים. במבט שני, היה זה הדיסוננס שריתק אותי: לוקיישנים בעלי ניחוח סובייטי – קומוניסטי, משוחים בצבעי פסטל עליזים. התנועה המתבקשת משחיינים, מול הקיפאון חסר המבע בו הם מצולמים. הנוסטלגיה העולה מן הבריכות הישנות, לעומת השיבוט העתידני של הדמויות.
===