• מיסטי קופלנד היא מוזה מודרנית

    בקיץ 1984 ארזנו את בובות הכרוב, את נעלי הבלט, ואת כל חולצות הגולף, עזבנו את קליפורניה, וחזרנו לכרמיאל. מדירה לא גדולה שבה אפשר היה להריח את האוקיאנוס, הגענו לבית על הר, שנחל זורם תחתיו, ופרות תועות מגיעות מדי פעם לבקר בו. השכונה החדשה, והקליטה בבית הספר החדש לא עניינו אותי יתר על המידה. מה שהטריד אותי היה היכן ארקוד. אמא הבטיחה שאחרי החגים נמצא מקום. “אחרי החגים” הגיע וחלף, וסטודיו לבלט – אָיִּן. את הדכדוך שהשתלט עלי פירשו כולם כקשיי הסתגלות, אבל אחרי שצפיתי במסגרת “סל תרבות”, ב”יפיפייה הנרדמת” של להקת הבלט הישראלי, לא הפסקתי לבכות במשך יומיים. אז נפל האסימון לכולם מסביב: הילדה מוכרחה לרקוד.

    כך הגענו אל בית אבא חושי בחיפה, שעת נסיעה מכרמיאל. שלוש פעמים בשבוע, אחרי יום עבודה, הסיע אותי אבא לשיעורי הבלט. בזמן השיעור הסתובב בנוה שאנן או ישן במכונית, ואחר כך חזרנו יחד הביתה. המורים היו נפלאים, ואני הייתי מאושרת. שוב בר ורצפת לינוליאום, שוב הפסנתר מהדהד בתוך הגוף, שוב התחושה שאין שניה לה: אני רוקדת. 

    אבא לעומת זאת היה מותש, ולכן הסידור הזה החזיק מעמד פחות מחודש.

    בחלומותיי, חזרתי לרקוד אצל מדאם איבנובסקי.

  • קוטור וכוריאוגרפיה 3 | הברבור השחור

    עבור מי שלומד אותו, בלט קלאסי הוא כמעט מדע מדויק. לרוב ישנה דרך אחת נכונה לביצוע תנועה, ובין השחור ללבן יש מקום מועט לגוני אפור. בצעירותי, החלוקה הזו קיבלה משמעות אחרי שקראתי את הספר “אגם הברבורים”.

    העלילה, המבוססת על סיפורי עם מרחבי אירופה, מספרת את קורות הנסיכה אודט. קללה שהוטלה עליה ע”י המכשף וון רוטברט, מאלצת אותה לחיות ביום כמלכת ברבורי האגם הלבנים, ובלילה כבת אדם יפיפייה. הקללה תוסר רק כאשר תזכה להצהרה של אהבת אמת. הנסיך זיגפילד מתאהב בה, אך דודו, שהוא למעשה וון רוטברט, מציג בפניו את בתו, אודיל, מחופשת לאודט. לאחר חיזור מחושב מצידה, הוא מתוודה על אהבתו. אודט (האמיתית) סולחת על טעותו, ובסופו של דבר הם מתאחדים, אם כי במותם. הכישוף שנשבר מביא גם את וון רוטברט ואודיל אל סופם.

    ההפקה הראשונה של אגם הברבורים עולה ב 1877 בתיאטרון הבולשוי, אך ההפקה של מריוס פטיפה ולב איבנוב עבור הבלט האימפריאלי בסנט פטרסבורג מ 1895, היא זו ששורדת את מבחן הזמן. דמותו של רוטברט הולבשה תמיד בגוני שחור, אך באף אחת מן ההפקות הללו, או מהרבות שבאו אחריהן, לא הוצגה אודיל כברבור. היא גם מעולם לא לבשה שחורים, למעט הפקה אחת מ 1901 בה הולבשה בשמלת ערב שחורה.

    =

  • קוטור וכוריאוגרפיה 2 | סיפור אהבה אנגלי

    כשהגענו למונטריי, קיבלנו דירה עם מקרר, כיריים, וספה צהובה. בסופי השבוע הראשונים הסתובבנו בין Garage Sales, כדי לרהט את מה שיהיה ביתנו בשנה הקרובה. בזמן שההורים בחנו רהיטים ומכשירי חשמל, אנחנו נברנו בארגזי צעצועים, ספרים ובדים, תוך תרגול הגיית המילה Please. באחת המכירות, בתוך ארון ברזל חלוד, גיליתי ערימות של מגזינים. דפדפתי בדפים, מצהיבים ברובם, עד שהיד נעצרה מעל תמונת בלרינה בטוטו לבן, ועיניים כהות וגדולות. מהופנטת, חיפשתי את הוריי כדי לדעת מה שמה, אבל הם היו בעיצומו של משא ומתן לרכישת קרש גיהוץ. סבתא חביבה שהסתובבה בחצר פגשה את מבטי, ובחיוך הקריאה בקול: Margot Fonteyn.

    ===

  • קוטור וכוריאוגרפיה 1 | שורשים ושיתופי פעולה

    כילדה, האמנתי שהרוסים המציאו את הבלט הקלאסי (השאיפה היתה לרקוד כמו פרימה בלרינה מלהקת הבולשוי), ושהבגדים היפים בעולם מגיעים מצרפת או מאיטליה. ובכן, לא, ולא בהכרח.

    כמו כל דבר אסתטי, גם הבלט הגיע מצרפת ומאיטליה. ראשיתו במאה ה 16, עת בני האצילים השתתפו וצפו במופעים שכללו מוסיקה, שירה, דקלום ותנועה. המופעים נערכו בחצרות המלוכה ובחתונות אריסטוקרטיות, ומכאן השם: Ballet de Cour. כשהמלך לואי השני נישא ל Catherine de Medici בת פירנצה ב 1533, התמזגו שתי התרבויות. קתרין דגלה בהעלאת מינון המחול במופעים, וב 1581 התקיים בצרפת מופע הבלט הראשון, Ballet Comique de la Reine. אגב, בזמן המקביל באיטליה עודדו את מינון השירה במופעי ה de cour, וכך נולדה האופרה.

    בינתיים, רוסיה הצארית היתה סגורה להשפעות המערב. עלייתו של פטר הגדול  ב 1682 פתחה את השערים, ובלט הופיע בה רק ב 1689. ברוסיה כמו ברוסיה, הבלט נתפס לא רק כאמצעי בידור בארמונות החדשים והמפוארים שבנה פטר בסנט פטרסבורג, אלא ככלי ליצירת ה’רוסי החדש’, להבדיל מה’רוסי הישן’ של מוסקבה הצארית.

    בתחילת המאה ה 20 כבר היה ל Sergei Diaghilev, אינטלקטואל רוסי ומיוחס, ניסיון רב כאוצר תערוכות אומנות, וכבמאי ומפיק מופעי תיאטרון ומחול. ב 1908 הציג בפאריז אופרה רוסית, וקיבל הזמנה לחזור שוב עם הפקת בלט. כך, ב 1909, נולדת אגדת Ballet Russes.