בחופש הגדול בין כיתה י”א לי”ב, נסענו אורנה ואני לתל אביב, נסיעה ראשונה ללא ליווי מבוגרים. (למרימי הגבה: כן, יצא שדילגתי על הנסיעות לפסטיבל ערד ולקומזיצים בכינרת. late bloomer, כבר אמרתי). ביום המיועד, עם אור ראשון, נרגשות מהעצמאות הפתאומית, עלינו על קו 846 היוצא מכרמיאל.
בזמן ש The Joshua Tree התנגן בווקמן, ההרים הפכו בהדרגה למישור, ועצי הזית והאלון הפכו לשלטי חוצות ולתחנות דלק. באזור גלילות התחלנו להריח את הים, והתפעלנו מערפילי הבוקר שכיסו את השדות. כש Where the streets have no name נגמר בפעם השלישית, הגענו ליעד. קבלת הפנים שלנו בתחנה המרכזית (הישנה) כללה זוג נשים, לבושות עליבות חושפנית, מדדות חסרות שיווי משקל על הכביש. אחריהן צעד גבר עצבני למראה, דוחק בהן להזדרז. התיישבנו על שפת המדרכה ושתינו מים. אורנה ציינה שעוד מעט האוטובוס חוזר לכרמיאל.
===
בפאתי אותה תחנה מרכזית ישנה בתל אביב, בין מוסכים וחנויות אופנועים, נמצא כבר כמעט שנה, הסטודיו היפה של רינת ראובני ומיכל קגן, studio oh. שתי האחיות, עשור ביניהן, יוצרות בו תכשיטים דרמטיים ומינימליסטיים. זה מה שהן מספרות:
איך הגענו עד הלום : לפני כמה שנים, אחרי קריירות מספקות, ביקשנו לעצמינו שינוי, ונרשמנו לקורס עיצוב בעור. אחריו מיכל למדה מצפייה ביו-טיוב איך לסרוג חרוזי זכוכית לכדי צמידים. חברות ביקשו שנכין גם להן, חברות של חברות הביעו ענין, ומשם המשכנו להתגלגל.
ממה זה עשוי : נסיון ילדות בקרמיקה, הוביל אותנו לחקר החימר הפולימרי. זה חומר נוח לפיסול, הוא קל משקל, וניתן לייבש אותו בתנור ביתי, אז התחלנו ליצור ממנו טבעות ושרשראות. בהמשך רינת רצתה להכין עגילים מכסף מושחר שיראו כמו קעקועים. פנינו לאיציק, בן דוד צורף, שנענה לבקשה. עד היום רוב הקולקציות שלנו מורכבות בעיקר משני החומרים הללו.
תמונות תכשיטים: מהאתר ומחשבון האינסטגרם של studio oh.
דוגמנית: Sarah Maren Jensen Bruning
צילום: סבטה שלג
השראה : בתור ילדות היינו אוספות צמחים ושברי זכוכית שנפלטו מהים, כך שהטבע היה ונשאר, מקור אינסופי להשראה. טקסטורות של מבנים ישנים, ופרטים מעבודות ארכיטקטורה של Carlo Scarpa או Tadao Ando מרגשות אותנו. השימוש שאומניות כמו Riitta Ikonen ו Karoline Hjorth עושות בחומרים מהטבע, וחוסר השלמות האנושית בציורים של Egon Schiele, ממשיכים למצוא את דרכם אל העיצובים שלנו.
=
מי שפגש את מיכל ורינת בירידים ובמכירות, יודע שאין מתאימות מהן לתת במה לתכשיטים שהן יוצרות. המראה שלהן, האופן בו הן נושאות את לבושן ואת תכשיטיהן, מעיד על אסתטיקה דומה מאד. בתהליך היצירה לעומת זאת, הן שונות. מיכל תעדיף עיצוב קטן, מינימליסטי ומדויק יותר בגימוריו, עם נטייה ברורה לסימטריה. רינת נמשכת לעיצוב גרנדיוזי, פראי ומופשט יותר.
Yin & yang: בסופו של דבר אנחנו משלימות זו את זו. הפינג – פונג היצירתי בינינו הוא מה שמגדיר אותנו. לפעמים אחת תטיל סנקציות על דגם של השנייה, ולפעמים נוותר.
עצמאות : לא דמיינו שההתנסות הראשונית בעיצוב תבשיל לכדי עסק, במיוחד כשבמקביל לבניית הסטודיו עברו על שתינו גם שינויים אישיים משמעותיים. היציאה לעצמאות מחייבת יצירתיות, ומאפשרת חופש. החופש לחקור חומרים וליצור תכשיטים שמסקרנים אותנו, גם במחיר של חוסר מסחריות. חופש לנסות, לטעות, ובסוף, אולי, להצליח.
===
It took me quite a long time to develop a voice, and now that I have it, I am not going to be silent.
ציטוט של Madeleine Albright, שרינת ומיכל מאמצות.
===
===
בכל יום שתגיעו לביקור ב studio oh, סביר להניח שיצא לכם לשמוע שיר של ואן מוריסון:
When no one steps on my dreams there’ll be days like this
When people understand what I mean there’ll be days like this
When you ring out the changes of how everything is
Well my mama told me there’ll be days like this
2 Comments
Ella Kave
אני מתה על ואן מוריסון
Anat Berger Sapir
הוא מעולה!!