זמר של אהבה

סבתא שלי, שרה לכמן, נולדה ב 1925 בקזחסטן, אך רוב חייה עברו עליה בעיר השחורה זלטואוסט שבהרי אורל, רוסיה. בשנות המלחמה סבלה משפחתה מעוני איום ומתנאי רעב שקשה לפרטם, כי אוזן מערבית לא תוכל לשאתם. בסוף המלחמה, לאחר שסיימה לימודי “רפואת כפר” פגשה את סבי, אלכס לכמן, ניצול יחיד למשפחת רבנים ידועה וענפה, ויחד היגרו לפולין. בפולין נולדו ציפורה (דודה שלי) ורינה (אמא שלי), ובשנת 1957 עלו ארבעתם למעברת זכרון – יעקב.

מימין משפחתה של שרה, היא קיצונית מימין.

מימין, רינה, שרה וציפורה, בתמונת הדרכון לפני העליה לישראל.

סבא וסבתא שלי, למרגלות נצרת עילית המתהווה, אליה הגיעו הישר מן המעברה.

בדירת 50 מ”ר, המשקיפה אל העיר נצרת (התחתית) על כנסיותיה ומסגדיה, חיה סבתא שלי עד מותה, בקצה 2011.

===

כמה חודשים קודם לכן, כבשתי דגים, קניתי לחם ואיקרה, ירקות וחלווה, ונסעתי אליה. בדירה הזעירה, עם תמונות המתים ונופים רחוקים על קירותיה, עם בריזת אורנים וריח עץ תאנה בחדריה, זכיתי בחיבוק אחרון ובפודינג וניל שרק היא ידעה להכין.

בשטף דיבור שהיה קשה לעצור, היא סיפרה על הפגישה הראשונה עם סבא, על הפרידה הטראומטית ממשפחתה, ועל ההגירה לפולין. שם, התמודדות עם שפה חדשה, הורות צעירה, ושנאת יהודים שלא פגה. בישראל, שוב קשיי קליטה ובדידות. בדיפלומה שלה לא הכירו, ולכן נדדה באוטובוסים עד תל – השומר, שם הוסבה לאחות מוסמכת, ולאחות בריאות הציבור. אז, דהרה על ג’יפ באבק שבילי עמק יזרעאל, מטפלת בכל אדם, בכל שפה. (כן, עם הזמן סבתא שלי דיברה גם ערבית שוטפת). מכל אלה, אובדנו של סבא, וחייה כאלמנה במשך ארבעה עשורים, היו הקשים לה ביותר. שוחחנו על אימהות וזוגיות, פרנסה ופשרה, ועל חשיבותה של אמונה עצמית. דיברנו כאילו לא מפרידות בינינו 50 שנה.

סבתא שלי היתה אישה חזקה. היא הסתפקה במועט, אבל היתה בה נדיבות בלתי נגמרת. היא אהבה ללבוש שמלות וחצאיות, וכשהיה קר, לבשה מתחת מכנסיים. בהיעדר ילדות היא אהבה לשמוע על ילדותם של אחרים, אבל יותר מכל היא אהבה פרחים. ביתה היה עמוס בפרחים. תמיד.
בפרחים ובלחם.

===

הבגדים היפים ש Vika Gazinskaya מעצבת במוסקבה, מזכירים לי את שמלות הכפר, הצמות, ואת סריגת הקרושה שראיתי באלבומים הישנים מאירופה. אני חושבת שגם סבתא שלי היתה שמחה בהם.
התמונות מקולקציות אביב קיץ 2016 – 2018. התמונה  בראש הפוסט לקוחה מעמוד האינסטגרם.

אביזרי שיער: Jennifer Behr התמונות מעמוד האינסטגרם.
שרשראות: Tamara התמונות מעמוד האינסטגרם.

===

It’s been my experience that you can nearly always enjoy things if you make up your mind firmly that you will.

Anne of Green Gables / Lucy Maud Montgomery

===

לילה יורד לאט 
ורוח שושן נושבה 
הבה אלחש לך שיר בלאט 
זמר של אהבה

גם את שושנה דמארי, שביצעה את השיר הזה, אהבה סבתא שלי. אני בטוחה שהיתה נהנית גם מהביצוע הזה.

10 Comments

  • Yael Benjamin

    הי ענת, העלית את סבתא לראש מעייני, שוב. היא הייתה הכותל שלי. מישהו שתמיד מקשיב, שאפר לשאול הכל, להתייעץ. הגעגועים אליה הפכו לחלק ממני. כמה היה נחמד אם היא הייתה איתנו שוב, ולו לכמה רגעים. הביקורים בביתה היו כמו אתחול מחדש של הנפש.
    שמחה שהיא עדיין כאן, בזכרונותינו.
    יעל

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה סוניה. אכן סבתא נהדרת. וככל שהשנים חולפות אני, מבינה את גודל החותם שהשאירה..

  • יונית צוק

    אני אוהבת זכרונות שזורים בפרחים ובחוטים. וואו איזה פוסט נהדר. היתי שמחה לפגוש את סבתא, אם זה רק היה אפשרי. תודה

    • Anat Berger Sapir

      תודה רבה יונית. היא היתה אישה מרתקת, עם סיפור חיים מורכב ומופלא.

  • שירי ארד

    וואו! מרגשת את וסבתא. אני מדמיינת אותך…והבגדים מעוררי השראה.

    • Anat Berger Sapir

      תודה שירי.הייתי יכולה לכתוב עליה ספר..ולמיה יש בגדים נפלאים.